ההתאחדות לכדורגל תפצה ב-40,000 שקל את משה ליפלס, לאחר שגרעה אותו ממצבת שופטי הליגה הלאומית בשל משקלו. כך קובעת (21.2.24) שופטת בית הדין הארצי לעבודה, לאה גליקסמן. היא קיבלה את ערעורו של ליפלס על דחיית תביעתו בבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע לאחר שמצאה, כי מדובר בשיקול זר. ליפלס היה שופט ועוזר שופט (קוון) בליגה האיזורית בשנים 2013-2004, ועד 2016 היה עוזר שופט בליגה הלאומית (הליגה השנייה בבכירותה). בחודש יוני אישרה הנהלת איגוד השופטים את המלצת הוועדה המקצועית לגרוע אותו מסגל העוזרים בליגה הלאומית בשל "יכולת מקצועית נמוכה מהמצופה". ליפלס תבע 350,000 שקל, בין היתר בטענה להפליה ולזכויות שלא שולמו לו בעת עבודתו ובעת סיומה, כאשר לטענתו מדובר היה בפיטורים שלא כדין. גליקסמן קובעת, כי החלטת הגריעה התקבלה לא רק משיקולים מקצועיים אלא גם, ובאופן משמעותי, משיקול זר - משקלו של ליפלס. גרסת ההתאחדות בנוגע למשקלו ונראותו של ליפלס הייתה גרסה מתפתחת, וכי "בית הדין האיזורי אימץ את גרסתה המאוחרת של ההתאחדות וכלל לא התייחס לאמירות מזמן אמת, במכתב בא-כוח ההתאחדות דאז ובתחילת ההליך, שמהן עולה כי משקלו של ליפלס בהחלט היווה שיקול בהחלטת הגריעה". גליקסמן דוחה את טענת ההתאחדות, לפיה התייחסה למשקלו של ליפלס מאחר שהדבר פגע בכושרו הגופני. לדבריה, טענה זו אינה מתיישבת עם דוחות הביקורת שקיבל ליפלס ועם מבדקי הכושר הגופני והבריאות שעבר מדי שנה. בחלק מדוחות הביקורת, למרות שקיבל ציון טוב והערכות חיוביות ועל אף שלא נרשמו הערות על תפקודו המקצועי בכלל ועל אופן ריצתו בפרט, נרשמו הערות על משקלו ועל נראותו, למשל: "נאמר למשה בחדר ההלבשה בסיום המשחק כי עליו להוריד במשקל. נכון לעכשיו לא עובר מסך"; "משה! עליך לשפר את הופעתך הוויזואלית ולהשיל ק"ג עודפים!! ציונך לא נפגע עקב יכולתך המקצועית ועזרתך לשופט"; "הערה/הארה: אתה חייב אם אתה רוצה לעלות מדרגה נוספת להוריד משקל. זה נראה לא אסתטי"; "הערתי לו שעליו להוריד במשקל; הבהרתי לו שהיום העוזרים צריכים להיות ולהיראות ספורטיביים ואתלטיים ושעליו לקחת את העניין ברצינות ומהר אם ירצה להמשיך ולהתקדם". גליקסמן קובעת, כי אמירות אלה "מעידות על התייחסות למשקל כאל גורם שעלול למנוע את קידומו של המערער, ועל החשיבות שיוחסה למשקלו של המערער והשלכותיו של המשקל על הנראות, להבדיל מהשלכותיו על הביצועים. יש בהן ובאמירות בשימוע "לכל הפחות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות להתאחדות, ועל כן הימנעות ההתאחדות מחשיפת ציון הוועדה וההנמקה לו - פועלת לחובתה". גליקסמן מסיקה, כי "משקלו של המערער היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית ולשבצו בליגה נמוכה יותר". בבחינת הסעד הראוי מזכירה גליקסמן את "קיומם של מחקרים המלמדים על תופעה של הפליה מחמת משקל בתחום התעסוקה וכן בתחומים אחרים". לדבריה, "במקרים שבהם משקלו של אדם, כשלעצמו, אינו רלוונטי לעבודתו, דהיינו, אין לו השלכה על יכולתו של העובד (או המועמד לעבוד) לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו (העברה לתפקיד אחר, צמצום משרה, פיטורים וכיו"ב) התקבלה גם בשל משקלו, (לא כל שכן רק בשל כך) - קמה לעובד עילת תביעה גם מכוח הפרת חובת תום הלב, שכן משמעות הדברים היא כי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני". היא הותירה בצריך עיון את השאלה אם יש לכלול את קריטריון ה"משקל" ברשימת עילות האפליה האסורות, המנויות בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. כאמור, גליקסמן פסקה לליפלס פיצוי של 40,000 שקל בשל השיקול הזר בגריעתו, והשלמת פיצויי פיטורים בסך 6,000 שקל. יתר רכיבי תביעתו נדחו. ההתאחדות חויבה בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל. סגן הנשיא אילן איטח, השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור יעל רון וצבי טבצ'ניק הסכימו עם גליקסמן. את ליפלס ייצגו עוה"ד לירון סבן ואדוה בוזנח, ואת ההתאחדות - עו"ד אבישי איפרגן.