הכנסת והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות יו"ר הוועדה ח"כ פנינה תמנו שטה, מקיימים (יום ג',5.4.24) כנס מיוחד לכבוד יום האישה הבינלאומי בסימן תרומתן של נשים במלחמת חרבות ברזל. האירוע שנערך במעמד יושב-ראש הכנסת
אמיר אוחנה, חברות וחברי כנסת, מנכ"ל הכנסת, נשות כוחות ביטחון והצלה ובני משפחות החטופים.
ח"כ פנינה תמנו שטה, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה: "ציון יום האישה הבינלאומי הנוכחי, ואלו שעוד שיבואו, כבר לעולם לא ידמו לציון יום האישה בישראל בשנים שלפני ה-7 באוקטובר. כמו כל עם ישראל, זה טלטל את עולמנו לעד, זעזע את יסודות קיומנו בביטחון בארצנו, כשהרוע האנושי של אויבנו חצה את כל הגבולות וכל הקודים הערכיים, המוסריים האנושיים במתקפה ובטבח של אותו יום ארור ושלאחריו.
התמונות של אימהות מגוננות על פעוטות וילדים, כשקנים של רובים שלופים ומופנים אליהם, הם זיכרון שלא ימחה לעולם. התמונות הראשונות של נועה ארגמני נחטפת על גבי אופנוע כשהיא זועקת לעזרה, פניה המבועתות של נעמה לוי כשידיה כפותות ומכנסיה מכותמות בדם. פניה של שני לוק, הנערה היפה שיצאה לחגוג את החיים ולא חזרה בחיים. ובזמן שבמרבית מדינות העולם ידברו על ייצוג הולם, פערי שכר ועוד נושאים שבשגרה - אנחנו כאן, בכנסת ישראל, נעלה את החובה להמשיך ולפעול למען החטופות והחטופים, לצד שימת זרקור גדול על גבורתן ותרומתן של נשים במלחמה בחזית, בעורף ובהסברה."
יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה: "אמש, כמעט חמישה חודשים לאחר הטבח, פרסם סוף-סוף האו״ם דו״ח על האלימות המינית שעברו בנותינו, אלימות שנמשכה גם בשבי. הדו״ח לא התפרסם בוואקום - אלא לאחר מאבק עיקש ומתמשך לחשוף לעולם את הרוע והאכזריות של חמאס.
אני מצפה ואף דורש ממועצת הביטחון של האו״ם להתכנס ולהכריז מיד וחד-משמעי על חמאס כארגון טרור. הם כבר לא יוכלו לומר שלא ידעו. בייחוד לאחר שצה"ל חשף שעובדי או"ם, אונרא, לקחו חלק פעיל בחטיפתן ובהתעללות בהן. עובדי אונרא ביצעו פשעים נגד האנושות - ובשל כך הסוכנות הזו חייבת להיסגר. לנשים הישראליות מגיע צדק, גם אם אין בצעד זה כדי להביא את כולו."
מיה רגב, שחזרה משבי חמאס, השמיעה לנוכחים באולם את שיחתה האחרונה עם אביה בעודה נחטפת ושיתפה: "בשבעה באוקטובר אני, איתי אחי הקטן, עומר שם טוב, אורי דנינו, ועוד מעל ל-240 אזרחים וחיילים נחטפנו לעזה בידי מרצחים. מאז עברו כבר 151 ימים ונותרו שם עוד כ-134 חטופים וגופות. אני לא באתי לכאן היום בשביל לספר את הסיפור שלי או של איתי. באתי לכאן כדי לצעוק את צעקתם של החטופים שנותרו מאחור. אותה הזעקה שאני זעקתי אז בשיחה שלי עם אבא שלי. אותם החטופים שיושבים שם בתנאים מחפירים, כאלה שגם אם אני אספר ואפרט לכם, לא תצליחו כנראה לדמיין מה עובר עליהם. חטופים שאם רק היו יכולים לצעוק, הם היו צועקים את נשמתם החוצה ואומרים ״הצילו״. חטופים שהיו כל כך בטוחים, כמוני, שיגיעו להציל אותם אחרי שבוע שבועיים גג יושבים שם עכשיו וכל יום האמון שלהם במדינה נעלם קצת יותר."