נבוכדנאצר השני חגג לראשונה את ראש השנה הבבלי - "חג האַכִּיתוּ" - כמלך בבל. בשנת 605 לפסה"נ ניצחו הבבלים את המצרים בקרב כרכמיש. הקרב, שנערך על נהר הפרת בצפון סוריה, העניק לבבלים את השליטה במזרח התיכון כולו. הדיו של קרב הענקים נזכרו בדברי הנביא ירמיהו: "הֹבִישָׁה בַּת מִצְרָיִם, נִתְּנָה בְּיַד עַם צָפוֹן" (ירמיהו מ”ו, כ”ד). נבוכדנאצר חזר לבבל עטור ניצחון, ובא' בניסן, היום לפני 2,629 שנה, צעד בגאון בתהלוכת ראש השנה כמתואר בכרוניקה בבלית: "בחודש ניסן אחז בידי האל בֵּל ובן בֵּל וחגג את חג האַכִּתֻּ" (מרדכי כוגן, ‘אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט’-ו’ לפסה”נ’, עמ’ 131). 19 שנה מאוחר יותר כבש נבוכדנאצר את ממלכת יהודה, שרף את המקדש בירושלים והגלה רבים מתושביה לבבל.