ההסדרים החוקיים הקיימים כיום בישראל ביחס לנזקים ולביטוחים במקרים של תאונות דרכים הם גמישים דיים כדי לחול גם על כלי רכב עצמאיים (אוטונומיים). כך עולה מדוח מיוחד שנכתב במשרד המשפטים וברשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון. עם זאת, ייתכן שיהיה צורך בעתיד לבחון שינויים חקיקתיים לצורך התמודדות עם שאלות של אחריות היצרניות של המערכות האוטונומיות לנזקים.
במסגרת בחינת סוגיית השימוש העתידי בכלי רכב עצמאיים בישראל. על-פי חוות הדעת של כותבי הדוח, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט אזרחי) כרמית יוליס, ואוהד מעודי המשמש כסגן בכיר לממונה על שוק ההון, אין צורך בשינוי הדין הקיים בישראל בטרם יהיה אפשר להשתמש בכלי רכב עצמאיים בארץ.
לדבריהם, מבחינת פרשנות החוק, ההסדרים הקיימים לגבי נזקים וביטוח בתאונות דרכים הם גמישים דיים כדי לחול גם על רכבים עצמאיים ואין צורך בשינוי הדין הקיים. הסדרים אלה כוללים את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר מגדיר מהי תאונת דרכים, מיהו הגורם החב באחריות לפצות את הניזוק בגופו בתאונת הדרכים ואת אחריותו המוחלטת לפצות וכן את הסדרי הפיצוי, את פקודת ביטוח רכב המחייבת כל בעל רכב לרכוש פוליסת ביטוח אשר תכסה את חבותו לנזקי גוף לניזוקים מן השימוש ברכבו. עוד כולל החוק את פקודת הנזיקין אשר מסדירה את משטרה אחריות שחל על נזקי הרכוש לכלי הרכב בתאונות דרכים, לרוב באמצעות עוולת הרשלנות.
"ההסדרים הקיימים מגשימים באופן מיטבי את התכליות בסוגיה זו גם בהקשר של רכבים עצמאיים", ציינו השניים ןהוסיפו כי לאור זאת, מוצע בדוח כי הסדרים אלה יוותרו על-כנם גם ביחס לתאונות דרכים שמעורב בהן רכב עצמאי. זאת, משום שלפי פרשנותם של הסדרים אלה, ניתן להחילם על רכבים עצמאיים ללא שינוי חקיקה.
הדוח מתייחס לשני סוגי הנזקים העלולים להיווצר כיום משימוש בכלי רכב - נזקי גוף ונזקי רכוש. עם זאת, מעירים כותביו כי במידת הצורך יהיה נכון לערוך בעתיד דיון בנזקים חדשים העלולים להיווצר משימוש ברכב העצמאי, כמו למשל פגיעה בפרטיות.
ההסדר החוקי הקבוע בחוק הפיצויים באשר לנזקי גוף מבוסס על עקרון יחוד העילה ומונע מחברות הביטוח לחזור בתביעות חזרה על האחראי לתאונה. עיקרון זה מנטרל כמעט לחלוטין, את מטרת ההרתעה של דיני הנזיקין כלפי יצרניות הרכב וכלפי הגורמים שעוסקים בתחזוקה שוטפת של רכבים, כגון מוסכים. זאת מאחר שהם אינם חשופים לתביעות ישירות בגין נזקי הגוף הנגרמים כתוצאה ממחדליהם.
הסדר זה מבוסס בין היתר, על ההנחה שהליכי התקינה המתבצעים כולם בחו"ל, כמו גם הליכי הרישוי, הם מקיפים ומשוכללים מספיק ודי בהם כדי להבטיח את בטיחות הרכבים המיובאים לארץ ואת אחזקתם השוטפת.
שונים הדברים כאשר מדובר בנזקי רכוש, בהם שולט המשטר המשפטי של עוולת הרשלנות, אשר משמר את מטרת ההרתעה כלפי הגורמים שעוסקים בתחזוקת הרכבים, ומתמרץ אותם לשמור על סטנדרט זהירות סביר בתחזוקת הרכבים, לפי הכללים הקבועים בהוראות היצרן וכפוף להנחיות דיני התחבורה.
"בכל הנוגע לרכבים עצמאיים, טרם גובש תקן (בארץ או מחוצה לה) ואף לאחר שיגובש תקן כזה, יהיה מדובר בתקן ראשוני שרמת ההתמקצעות בו צפויה להיות ראשונית. באופן דומה, גם הליכי הרישוי צפויים להיות ראשוניים. בניית תקן צפויה להיות מורכבת מהיבטים שונים של תפעול רכבים עצמאיים ובין היתר: בטיחות נסיעה, אבטחת מידע, ניהול הסיכונים והיבטי פרטיות, ומדובר במורכבות המתפתחת לאורך זמן", ציינו כותבי הדוח. עוד הוסיפו כי בהעדר הליכי תקינה ורישוי משוכללים, מתחזק לכאורה, הצורך בחיזוק אלמנט ההרתעה כלפי יצרני הרכבים ומפעיליהם באמצעות דיני הנזיקין. עם זאת, הצורך בהרתעה זו יפחת ככל שיעלה מתוצאות הניסוי כי אכן השימוש ברכבים עצמאיים הוא בטוח והסיכונים שפורטו לעיל לא התממשו.
"ההנחה המקובלת היא כי שימוש ברכבים עצמאיים יפחית את מספר תאונות הדרכים ואת חומרתן. אולם, אם הנתונים יצדיקו זאת, ניתן יהיה לשקול לבחון מחדש את צמצום עקרון ייחוד העילה ולאפשר לנוהג ברכב (ולמבטחת השימוש בו) תביעת חזרה כנגד יצרניות מערכות הנהיגה העצמאית או מפעילות הרכב העצמאי, וכן את ההצדקה להמשך העמסת נטל הביטוח של השימוש ברכבים עצמאיים על כתפי הציבור באמצעות מנגנון הפול", ציינו כותבי הדוח בסיכומו. כמו-כן הוסיפו כי ניתן יהיה לבחון האם יש צורך ביצירת כלים משפטיים ראייתיים מיוחדים לתביעות בשל תאונות אלה, כדי להקל על ההתדיינות ולאפשר מיצוי הזכויות ועל זכות הגישה לערכאות.
