הכל פוליטיקה

קמפיין נגטטיבי נראה כי לציפי לבני, יו"ר האופוזיציה, אין אג'נדה. אחרת קשה להבין את הקמפיינים השליליים שלה במסעה הארוך לנסות לכבוש את ראשות הממשלה. זה החל בקמפיין האגרסיבי נגד בנימין נתניהו, המשיך בקמפיין נגד שאול מופז היריב הפוליטי במפלגתה, מפלגת קדימה, המתמודד אף הוא על המישרה הנחשקת של ראשות הממשלה, וכלה בקמפיין השנאה נגד החרדים. לבני, שראתה כי הפסידה את כל הקלפים, מנסה כמוצא אחרון לרכוב על הגל הפופוליסטי של מסע ההסתה נגד החרדים, המתנהל בדעת הקהל ובכלי התקשורת, בתקווה לגרוף קולות ואהדה ציבורית. השאלה היא, איך זה שלבני, בעלת הניסיון הפוליטי הרב, לא למדה לֶקח, שקמפיינים שליליים נועדו לכישלון, ובהעדר מצע מוגדר ודרך חדשה אין סיכוי שתְּנַצַח בבחירות. ואם המודל שלה לגריפת קולות רבים, העובר דרך קמפיין אנטי-חרדי, הוא מפלגת 'שינוי' - כלום לא למדה לקח ממפלתה של המפלגה?

העם עם האתיופים?

בפרשת בית הספר בעמנואל, שגרמה לסערה ציבורית, ראינו שהעם כולו היה עם הורי הבנות המזרחיות. לעומת זאת, בנושא ההפרדה בין הילדים האתיופים לילדים הישראלים בגן בבאר שבע קיימת דממה תקשורתית. חוץ מערוץ 2, שחשף את הפרשה, איש אינו מדבר על כך, על-אף שמדובר באפלייה גזענית מובהקת. מדוע העם לא עם האתיופים? האם המחאה העדתית חלה רק לגבי הציבור החרדי, המשמש כמו תמיד שק חבטות של העיתונות החילונית, אך לא לגבי אחרים? מה פשר איפָה ואיפָה זו? היכן העיתונות הפעם נגד האפלייה האתנית?

שדרן ללא הפסקה?

דחילק גבי גזית, איכזבת. שהחרדים הם 'עלוקות' ו'תולעים', כבר שמענו עשרות ואולי מאות פעמים. זה כבר נשמע לעוס מדי. ממך הייתי מצפה ליותר. לא לקלישאות משמימות, שהשמעת ברמה, תחת כל מיקרופון רענן, לקהל המאזינים הרחב. היכן המקוריוּת והנועזוּת שלך, המאפיינים את הטמפרמנט התזזיתי שניחנת בו? מאדם ליברלי ונאור כמוך, שדרן ללא הפסקה, המינימום המצופה הוא לפחות שתהיה מעודכן. יש לי אפוא חדשות בשבילך: החרדים משתלבים יותר ויותר בשוק העבודה, הם מצטיינים בענף ההייטק ועשרות מכללות חרדיות לגברים ולנשים קמו בעשור האחרון ברחבי הארץ. האם, למשל, שמעת שראשי ערים חרדיות, דוגמת ביתר ומודיעין עילית, קיבלו פרס לישראל היפה. מה דעתך לבקר שם ולהגיש להם זר פרחים לרגל הזכייה? ועל הנח"ל החרדי שמעת? ועל אנשי עסקים חרדים המובילים את כלכלת ישראל? (לב לבייב למשל) וששורפי הדגלים אינם מהווים אפילו אחוז אחד מכלל הציבור החרדי, ואינם מייצגים אותו כלל? אז איך זה שאתה כל כך מיושן, ונטוע בדיעות קדומות, שכבר מזמן אבד עליהן הכלח?

שיא הציניות

לא צריך להיות מנכ"ל איגוד התעשיינים, שהוא בעל אינטרס מסחרי, כדי למחות נגד הציניות שבשיווק חולצות הנושאות את הלוגו "אני לובש כחול לבן", שיוצרו בטורקיה, לקראת יום העצמאות שעבר עלינו לטובה. החולצות ניתנו חינם אין כסף, במסגרת מבצע פרסומי מובהק (וכי חשבתם אחרת) מטעם חברת 'אלדן'. הציניות היא לא רק משום שטורקיה היא מדינת אוייב, אלא בעצם העובדה שהחולצות, המכריזות על סמל הישראליוּת, כחול לבן, מיובאות ממדינה זרה. יש בכך עידוד לא רק לפטריוטיוּת למדינה אחרת ותמיכה כספית בה, אלא סמל של הישראלי המזוייף, שרוממות האזרחות הישראלית בגרונו, בעוד נאמנותו המסחרית נתונה למדינה זרה. ובעצם: "תגיד ישראלי, ותחיה אחרת". מיטב מסורת הישרא-בלוף בדגם שיווקי כבר אמרנו?

קמפיין כחול לבן

הממשלה יצאה בקמפיין פרסומי לקניות תוצרת כחול לבן. אולם, עם כל הכבוד, נראֶה כי רוממות הפרסומת בגרונה ושרביט הקניות בידה ...מסין. רק השנה רכש משרד הביטחון אלפי דגלים ישראלים לקראת יום העצמאות. תוצרת כחול לבן? לא, הצחקתם אותי. תוצרת סין הזולה, כמובן. השאלה היא, איזה דגם פטריוטי משמש משרד הביטחון לאלפי החיילים המשרתים בצבא ולאזרחי ישראל בכלל? לשר ברק הפתרונים. זוכרים את החולצות של חברת 'אלדן', שחולקו חינם בחג עם הכיתוב ”כולנו לובשים כחול לבן", אשר יוצרו, כמה ציני, בטורקיה? (עיין אייטם קודם) מתברר אפוא כי התפוח לא נופל רחוק מהעץ.

הקמבק מחָדָש

אני תמהה על מחאתה החריפה של הסופרת הירושלמית שלי אלקיים בעקבות פרסום ספרו של גלעד שליט "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה", שנכתב בהשראת סיפרה. דומני כי מעֵבר לצורך בגילוי רגישות אנושית כלפי החייל השבוי ומשפחתו, הסופרת יוצאת נשכרת מפרסום הספר של גלעד. הוא מעלה לתודעה הציבורית את סיפרה "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה", שזוכה עתה ליחסי ציבור מחודשים, חינם אין כסף, לאחר שבמשך שנים אולי כבר העלה אבק על המדפים. את הקרֶדיט לקמבק מחָדָש של פרסום סיפרה ושְמה בעיתונות האלקטרונית והכתובה חייבת אפוא אלקיים למשפחת שליט.

לא על עבודה לבדה

זוכרים את שני הגננים שתקפו קשישות בסביון? ובכן, מחקירה משטרתית עולה כי הם בעלי עבר פלילי עשיר. האם לא הגיעה השעה לקבל גננים ועובדים אחרים, לא רק על-פי כישורי העבודה שלהם, אלא יש לבחון גם את הרקע שלהם, האם יש להם רקורד פלילי או פסיכיאטרי, והם עלולים לפגוע חלילה בבני אדם. אין ספק שניתן היה למנוע מקרי רצח ופגיעה בנפש של קורבנות רבים בדרך זו של בירור מראש לפני שמקבלים עובדים, והכרוניקה המשטרתית הייתה מצטמצמת במידה ניכרת. ובא לציון גואל.

דוקטור צ'ולק

סנוֹבּ, על 'לוֹמְדָה' כבר שמעת? - ובכן, 'לומדה' היא אחת מהמכללות החרדיות הרבות הפרוסות בירושלים, שזה עתה העלינו אותה על ראש שמחתנו, וברחבי הארץ כולה. ויש לי עוד חדשות בשבילכם: על-פי ממצאי הסקרים החרדים, המשתלבים במרכזי ההכשרה הרבים וּבשוּק העבודה, מצטיינים בתחום ההייטק ובכל המקצועות החופשיים. אז איך זה שהציבור הרחב לא שמע על כך וממשיך לדבוק בדיעות קדומות על החרדים הפרזיטים והבלתי יצרניים במשק? זאת ועוד: לא סוד הוא שהחרדים מובילים את ארגוני החסד ועמותות הצדקה הגדולים במדינה. הידעתם, למשל, שפרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט לשעבר, קיבל לאחרונה תואר דוקטור כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן? ובכן בחבורה המכובדת של מקבלי התואר היוקרתי עימו (ועם חתן פרס נובל מארה"ב) היה לא אחֵר מאשר הרב חנניה צ'ולק, מנכ"ל אגודת 'עזר מציון', אשר בדומה לאגודות אחרות (יד שרה, זק"א ועוד) מגישה עזרה לכל דורש, ללא הבדל דת גזע וּמין. מדוע אפוא שוב ושוב נשמעות הטענות שהציבור החרדי לא תורם לחברה? מה דעתכם, בעיתונות הכללית, להקדיש פינה לחדשות הטובות של החרדים, כתשובה נגד מסע ההסתה הבלתי פוסק נגדם? מי ירים את הכפפה?

לאן הגענו?

חברת הכנסת שלי יחימוביץ הגישה הצעת חוק, לפיה שכר הבכירים במשק בחברות הציבוריות לא יעלה יותר מפי חמישים על שכר המינימום. אתם שומעים טוב? פי 50, וזה עוד אחרי צמצום!(!) פערים? לאן הגענו? היכן החברה השוויונית שמקימי המדינה חלמו עליה? איזו חברה מקוטבת בנינו, עם פער בסדר גודל כזה בין עניים לעשירים, אשר מעלה כמעט בהתמדה את קו העוני? ואחרי הכל גם להצעה זו, שלא יצאה לפועל בסופו של דבר, הסתמנה התנגדות הח"כים, אשר חששו שיאַבדו את ה"לובי" של בעלי ההון ואת תמיכתם האלקטורלית והכספית בבחירות (כמו גם הדאגה לעתידם הם, ולכיסם הפרטי, אם יפרשו לסקטור העיסקי). קשר הון-שלטון כבר אמרנו? ושוב האינטרס האישי הצר של הח"כים גובר על האינטרס הציבורי שבשמו הם נבחרו. כמו תמיד הכיסאולוגיה מנצחת את האידיאולוגיה.

מבחן לחברה נאורה

למרבה הצער גם בשנות האלפיים, כאשר המגמה החיובית של משרד הבריאות היא לשלב יותר ויותר פגועי נפש ומוגבלים בקהילה, עדיין יש סלידה מהם בקרב הציבור. הפעם זה קרה בקריית חיים, כאשר ועד הפעולה, שמתברר שהוא מיעוט קולני, דורש להעביר חלק מההוסטלים בקרייה למקום אחר. כל זאת בטענה של הצורך בביזור, טובת המטופלים ועוד תירוצים מתירוצים שונים, שכל מטרתם לזרות חול בעיני הציבור. מה עוד צריך לקרות כדי שיבינו שהמוגבלים הם אנשים חמים ואנושיים מאוד וגם יכולים לתרום רבות לקהילה. רבים מהם הם בעלי כישורים אמנותיים ויצירתיים, במוזיקה, בציור, בשירה ובמלאכת יד, ויכולים להעשיר את חיי החברה גם בתחום זה. שילובם בקהילה הוא אפוא מבחן לחברה נאורה, המשוחררת מסטריאוטיפים ודיעות קדומות.

עובדה

ברכות לפתיחה בקרוב של בית הספר לתקשורת יהודית, וגם לשמו המוצלח 'עובדה'. מעֵבר לקריצה לתוכנית 'עובדה', והיותו התשובה הימנית לה כנציגת התקשורת השמאלנית, השם הקצר והקולע מכריז הכרזה רבת משמעות. עובדה היא שהימין הוא על המפה. למרות הנסיונות של המיעוט השמאלני הרועם לטשטש עובדה זו, אי-אפשר להתעלם מכך שהימין המסורתי דתי, כפי שמצביעים הסקרים, מהווה רוב בעם ישראל. הקמת בית הספר, המהווה צעד חשוב בהתרחבות התקשורת הימנית - לקראת האיזון של מפת העיתונות בישראל - מייצגת את קולו הנאמן של ציבור רחב זה. יש אפוא קול אחר. והוא לא יתן לקולות השמאל לבלבל עובדה זו.

מצעד המקוננים

מדי שנה, לקראת יום ירושלים, אנו שומעים יותר ויותר אקורדים צורמים של קינות על התחרדותה של העיר, וכיצד שכונות דוגמת כרם אברהם, רמות אשכול וכדומה, הפכו לחרדיות. דומני כי בצד מרכזי תרבות שהעיר משופעת בהם, צריך להודות על כך שירושלים, בירת יהדות הארץ והתפוצות, משַמרת את האופי החרדי כפי שהיה מדורי דורות. תזכורת לכל המקוננים: האם שכחתם שסבא שלכם (שאולי היה רב), או סבא של סבא שלכם, נראה ככה כמו החרדים?

שידרוג המתים

על-פי ממצאי רשות העתיקות מדובר בפינוי עצמות גויים משֶטח בית החולים ברזילי באשקלון. דומני כי הגויים מתהפכים (ובעצם צוחקים) בקברם לנוכח העובדה, שמיעוט חרדים קנאים באשקלון ובעיר הקודש ירושלים, מפגינים עבור קדושת עצמותיהם ומבעירים למענם מיכלי אשפה ושאר מרעין בישין. על שידרוג כזה הם מעולם לא חלמו! כדאי שהקנאים יחשבו על זה.

איפה ואיפה

ענת דוידוב, מגישת תוכנית "הכל דיבורים", לא הקריאה מיסרונים של מאזינים ימניים, בתגובה להפגנות הלאומניות של יום האדמה, משום שלדבריה הם היו מוקצנים ולא ראויים. אך היא מצאה לנכון להקריא מכתב שמאלני קיצוני מובהק של מאזין, שמעדיף את שלטון החמאס בישראל על שלטון הימין. האם מכתב זה, המבטא שנאה כה עזה לימין, עד כי הוא מעדיף חיסול המדינה בידי שלטון טרור - בנוסח: "נַקר לי עין אחת, ובלבד שתנקר לימין שתיים" - ראוי בעיני המַנחה, או שמא בעיניה הימין הוא תמיד קיצוני ולא ראוי, ואילו השמאל הוא בסדר וראוי לחופש ביטוי בלתי מוגבל? איפָה ואיפָה כבר אמרנו?

פיספסתם

תמוה הדבר שעיתונאים משופשפים, במקומון הירושלמי "כל הזמן", שכחו לציין בין הפיגורות הימניות של בית הספר 'ליד"ה את הרֶכֶש הימני הטרי והמפורסם ביותר במדינה - בנו של ראש הממשלה אבנר נתניהו, אשר עלה לאחרונה לכותרות בזכות היותו חתן חידון התנ"ך הארצי לנוער. גם אם אביו קצת פוזל שמאלה, עדיין בפֹעל, ובמיוחד בעיני השמאל, הוא נציג הליכוד והקואליציה הימנית. כיצד זה אפוא נטלו מהבן פריבילגיה ייחודית זו בבית ספרו? - פיספסתם!

קורס מזורז בדקדוק

עם כל הכבוד לרוביק רוזנטל, הנחשב לגוּרוּ של השפה העברית בת ימינו וּמחברם של מילונים בתחום זה, מן הראוי שיעבור קורס מזורז בדקדוק העברי. או אז יֵדע שאין לומר 'עשרים וחמש אלף מילים', כפי שאמר ברדיו, משום ש'אלף' הוא לְשון זכר, ועל כן יש לומר 'עשרים וחמישה אלף מילים'. כמו-כן צריך לומר 'ראשי השפה העברית' ולא 'רוֹאשֵי' כפי שאמר בטעות (שים לב, אהוד ברק מאחוריך!). ואולי, על-פי מיטב המסורת, הסנדלר של הלשון הולך יחף?