גדעון לוי הופך דף. עד היום הוא נשא את דגל הכיבוש לשווא והבנת ה'שווא' הזה סוף-סוף הופנמה אצלו. לקח לו הרבה זמן למפמפם 'כיבוש! כיבוש!' עד שהבין שאין דורש לפרקמטיא שלו, שהוא הולך ומתמאֵס בכל השווקים והוא מותקף מכל העברים. עכשיו, להתגונן הוא לא יודע, להשיב מלחמה שערה - אין לו מושג, כל ימיו הוא תקף ותקף, והנה ההתקפות עליו מאיימות להכריעו. הדבר מחייב שינוי אסטרטגיה ובעיקר תחליף ל'כיבוש' שהביא אותו עד הלום. ישב לו גדעון לוי שבעה ימים ושבעה לילות טרופים ללא שינה, נבר בספרים, הקליק אינספור פעמים על Google, והנה, יש שכר לעמֵל, נמצאה מילת הקסם הבאה -
דמוקרטיה. הידד!
"מיום הקמתה, הריע העולם ל"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" - בשל היותה כזאת [...] מאה ניצחונות צבאיים מזהירים ואלף המצאות טכנולוגיות עולמיות לא היו נחשבים לישראל, אלמלא נחשבה לדמוקרטיה" (הארץ, 23.5.2010).
כך מהלל גדעון לוי את המדינה שהייתה עד היום כובשת אכזרית המנקרת עיני ילדות באיבן וגודמת איברי נערים בעלומיהם. זהו, נפתח השער לעולם חדש שיחריב את הישן עד היסוד.
'כיבוש' - Out, 'דמוקרטיה' - In. הדברים עצמם לא ישתנו ואין כל צורך שישתנו, כל הראוי לטיעונים על ה'כיבוש' ראוי ל'דמוקרטיה' ואידך זיל גמור. נקרא לזה, נגיד, דמוקרטיה כובשת.
הבעיה שאותה יבין החכם בלילה הזה רק בעוד ארבעים שנה היא שהדמוקרטיה אינה עומדת על עומדה ומרעיפה זרזיפי נפלא על כל הסובב. הסכנה אורבת לה מכל פינה. את הדמוקרטיה יש להניע בכיוון הרצוי, לתחזק באופן שוטף, לטפל בה ברוך, לאהוב אותה, להקדיש לה זמן ומשאבים, לברך אותה יום-יום ובעיקר לשמור עליה מכל משמר. שאם לא כן, יש לדמוקרטיה דינאמיקה משלה והכיוון הטבעי שלה הוא אבדון. בכל דמוקרטיה יש מנגנון חבוי של הרס עצמי שכל תפקידו הוא לנצל הזדמנויות ולהגיח. למנגנון הזה אצלנו אני קורא גדעון לוי וחבר מרעיו. איך דמוקרט הכיבוש הזה ימשיך להגן על אנרכיסטים? הלא אנרכיה ודמוקרטיה הן תרתי דסתרי!
במשטר דמוקרטי יש למנגנון ההרס-עצמי רשות, רישיון והיתר לקרוא תיגר על הדמוקרטיה. הדבר אינו שולל את החוצפה בכך. גם לא את הטיפשות. אפילו לא את הנבזות. מותר לחלל את שם הדמוקרטיה בכלים דמוקרטיים למהדרין ולהרוס אותה נדבך אחר נדבך. אם ה'כיבוש' כשל בכך, מדוע לא ישתמש בדמוקרטיה עצמה? אז בשם הדמוקרטיה דורש גדעון לוי הלזה להניח למקטרגים לנפשם, לראות בחורבן שהם מביאים עלינו ברכה ולהחריש. להתייחס אליהם ואליו כאל אמיצים המעיזים לבקר. נוּ באמת... עד כמה?
הדמוקרטיה שלנו מקרטעת ונסמכת על כרעי תרנגולת. ה'ביקורת' קרעה את גידיה בשם הפרשנות של איזו דמוקרטיה עלובה שהמציאה לעצמה חבורת הוזים שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם. עכשיו, יש מביניהם הקולטים שאם הדמוקרטיה תוכרע גם המנגנון ההוא החבוי - ייהרס ויאבדו אף הם. מכאן זעקת הקוזאק הנגזל והנבל ברשות הדמוקרטיה. אני לא קונה את הסחורה הפגומה הזאת. 'מקח טעות' נשאר כזה גם אם הוא מחליף לו את האֵטִיקֶט. חזור ל'כיבוש' גדעון, אתם יאים זה לזה, גם התרגלתם לחיים המשותפים. הנח לדמוקרטיה! אין לך מושג מה זה.
