בנימין נתניהו ביקש מראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, לסייע לעוזי ארד לקבל ויזה לארה"ב - סיוע יחיד מסוגו, אשר נבע מצרכים בטחוניים לאומיים. כך העיד דיסקין במשפט נתניהו (2.4.24). עדותו של דיסקין באה בתגובה לטענת ההגנה, ולפיה התערבותו של נתניהו בנוגע לוויזה של ארנון מילצ'ן לא הייתה חריגה - והא ראיה שהוא ביקש לסייע גם לארד. דיסקין היה ראש השב"כ בשנים 2011-2005. דיסקין העיד: "שמעתי שיש לארד מניעה להיכנס לארה"ב ולא עסקתי בזה עד אותו יום. באפריל/מאי 2009 הייתי בנסיעת עבודה לארה"ב, היו פגישות בבית הלבן ובקונגרס. היינו בין פגישות, הלכנו לשתות קפה, הגיעה שיחה שנתניהו מבקש לדבר אתי. הוא אמר לי שיש בעיה עם עוזי מכיוון שהוא אמור להתמנות לראש המועצה לביטחון לאומי והוא מנוע כניסה לארה"ב. נתניהו רצה שיסע להכין את הנסיעה שלו לארה"ב. נתניהו ידע שיש לי קשרים עם ראש ה-FBI דאז, רוברט מולר [לימים התובע המיוחד בפרשת טראמפ-רוסיה - א.ל], וביקש שאנסה לדבר איתו כדי להסיר את מניעת הכניסה. "הבנתי שבאחד מביקוריו בארה"ב כאדם פרטי, עוזי נפגש עם אנשים מהפנטגון או מסוכנות אחרת, הוא שאל כמה שאלות שלא מצאו חן בעיניהם וה-FBI החליט שלא יוכל להיכנס לארה"ב. מולר לא נתן לזה הגדרה משפטית מדויקת, אבל קישר את זה לפעילויות של ריגול. מאז פרשת פולארד הם מגלים רגישות מאוד גדולה כלפי כל חריגה קטנה ונוקטים ביד קשה. "אמרתי לנתניהו שאפגש למחרת עם מולר ואבקש לדון איתו בעניין בארבע עיניים. כך עשיתי והסברתי לו את הסיטואציה. מולר טען שישראל מרגלת בארה"ב ואמר ש'אם הייתי אתם גם אני הייתי מרגל בארה"ב, אבל אנחנו לא מוכנים לסבול את הדבר הזה'. הסברתי לו שמאז פרשת פולארד יש הנחיה חד-משמעית של כל ראשי הממשלה שלא לרגל בארה"ב ואנחנו מקפידים על זה הקפדה יתרה. הגענו להסכמה שעוזי יוכל להיכנס לארה"ב אך ורק במסגרת תפקידו, ולא למטרות פרטיות. זה נראה לי סיכום טוב. עדכנתי את נתניהו והוא מאוד שמח על המוצא הזה מהפרשה. "עשיתי את זה מאחר שנתניהו הציג לי את עוזי בלשכתי כמי שעומד להתמנות לראש המל"ל. הבקשה של נתניהו נראתה לי מאוד לגיטימית: טבעי שראש המל"ל יסע להכין את ביקורו של ראש הממשלה בארה"ב. היו מקרים שפנו אלי בעניינים פרטיים בנושאים האלה ודחיתי אותם על הסף. אדם פרטי - שיקח עורך דין ויטפל בענייניו מול שלטונות ארה"ב; זה לא ענייני כראש השב"כ". התובע, אלון גילדין: "נתניהו ביקש ממך משהו דומה לאדם אחר?" דיסקין: "לא". גילדין: "היה מקרה שביקשו ממך לסייע לאדם שעבד עם המדינה?" דיסקין: "לא". גילדין: "ואם יש סייען של מערכת הביטחון?" דיסקין: "מערכת הביטחון פונה לרשויות האמריקניות". דיסקין סיפר: "בשנת 2010 יצר אתי קשר יצחק מרדכי וביקש להיפגש. הוא הגיע ללשכתי ואמר לי שהאמריקנים לא נותנים לו ויזה, כי יש לו רישום פלילי. הוא שאל האם אני יכול לטפל בזה. אמרתי שלא, כי זה לא עניין של מדינת ישראל; הצעתי לו שיקח עורך דין ויפנה לרשויות האמריקניות. מרדכי לא היה בתפקיד הרבה שנים, בעוד שידעתי שארד עומד להיות ראש המל"ל. "כאשר סיימתי את תפקידי כראש השב"כ הוזמנתי לכנס בארה"ב. בניגוד לבכירים אחרים, לא לקחתי דרכון דיפלומטי והגשתי בקשה לוויזה. הם היו מוכנים לתת לי לשלושה חודשים, ואחרי שהבעתי זעם הם היו מוכנים לתת לשנה. לא הייתי מוכן לזה. נפגשתי במקרה עם שגריר ארה"ב, דן שפירו, סיפרתי לו והוא סידר את זה". גילדין: "פנית לראש הממשלה בנושא הזה?" דיסקין: "לא, כי זה לא עניינו". בחקירה הנגדית אישר דיסקין, כי הסיכום בנוגע לארד היה רלוונטי למי שנושא בתפקיד רשמי ולא לאחרים, וכי מולר היה קשוב אליו בשל יחסיהם הטובים. הוא גם אישר, כי ידע שהוא סייע לארד לקבל ויזה בעקבות פעולותיו כאדם פרטי (פגישה עם לורנס פרנקלין מהפנטגון, שמאוחר יותר הורשע בריגול); הוא לא בדק האם אותה פגישה הייתה כשלוח של ישראל. עוד אמר דיסקין, כי אינו יודע אלו פעולות נעשו לפני כן ונכשלו. דיסקין אישר, שהשב"כ בדק האם ארד הדליף מידע רגיש ונשלח לבדיקת פוליגרף; "נמצא שהוא הדליף את המידע שבו מדובר". בנושא הוויזה שלו אמר דיסקין, כי גורמים הקשורים לרב הכותל הם שסיפרו לשפירו על הבעיה והוא פנה אליו בעקבות זאת. לבסוף אישר דיסקין, כי ראש המוסד המנוח, מאיר דגן, סיפר לו שנתניהו סייע לו לקבל טיפול רפואי בחו"ל למרות שכבר היה אזרח פרטי, בזכות תרומתו למדינה.