בשנת 2008, כאשר הבורסות לני"ע קרסו, בנק ישראל הפחית את הריבית כמעט לאפס; בגין כך תקפתי את נגיד הבנק, שכן סייע לבנקים רק באמצעות כספי הציבור מבלי להעמיד לדין את הבנקים ואת הבנקאיים.
דהיינו, למרות שכל הבנקים הגדולים רכשו ני"ע זרים שאחר-כך התגלה כי ערכם האמיתי נמוך פי כמה מהמחיר שנרכשו בו, וכי הבנקאיים ה"מעולים" שמנהלים את הבנקים, כלל לא בדקו כפי שצריך - את מהות הסחורה שקנו (למרות שניתן היה להבין כי רכשו ני"ע מסוכנים מאוד); אזי מערכת הבנקאות לא נדרשה לשלם מחיר כישלונה.
אילו הבנקים בארץ היו נותרים עם אותם ני"ע, שווי ההון העצמי של כל בנק היה הרבה פחות מהנדרש על-פי החוק (במילים פשוטות: לבנקים לא הייתה חגורת ביטחון אמיתית, כפי שנדרש על-פי חוק בנק ישראל ואמנת באזל); לכן, בנק ישראל הפחית את הריבית באופן דרסטי, וכך נוצר פער של 8% ויותר, בין הריבית שבנקים שילמו למפקידים ובין ריבית בגין הלוואות.
הרווחים האדירים שנוצרו בגין פערים אלו, החזירו צבע ללחיי הבנקאים ומילאו את ארנקיהם.
חשש מפתיחת תיבת פנדורה בגין הפתרון ה"קסום" של בנק ישראל, אזי תוך שנתיים כל הבנקים עברו מהפסד לרווח גדול, מבלי שאף בנקאי נתן את הדין על מחדליו, ואף בנק לא שילם ולו אגורה אחת קנס לבנק ישראל, לאוצר המדינה ו/או לציבור הרחב (והרי הבנקים סיכנו את כספי הציבור ועברו על החוק, כאשר רכשו ני"ע זבל).
גם בעולם הרחב, הבנקים המרכזיים והממשלות השונות השתמשו באותו פתרון קסם כלפי הבנקים; דא עקא ובארה"ב בנקים להשקעות כמו מריל-לינץ', גולדמן-זקס ואח' נדרשו להפוך לבנקים מסחריים (ובכך כפופים לרגולטורים נוספים), ואחר-כך שונו הוראות הרגולציה הנוגעות לפיקוח על שוק ניירות הערך.
אולם, אצלנו דבר לא נעשה אלא נהפוך-הוא, הבנקים קיבלו בונוס ענק מבנק ישראל בשם הקוד: "לשמור על חוסנם של הבנקים".
ייתכן כי הנגיד שתק, שכן חשש כי תיפתח תיבת פנדורה ואז - גם בנק ישראל יישאל הכיצד נרדם בשמירה?!
מציאות כלכלית חדשה בעקבות הפתרון ה"קסום" הנ"ל, נוצרה מציאות פיננסית חדשה שלא הייתה מוכרת לציבור; אפיקי חיסכון לא הניבו תשואה כלשהי, חוסר האמון בבורסות לני"ע עצר השקעות, ובעקבות כך כספים רבים החלו לזרום לשוק הנדל"ן.
חיש קל, מחירי נדל"ן החלו לעלות וכמובן שנוצרה בועה חדשה, אך לבנק ישראל לא היו כלים להתמודד עימה, אלא אם האחרון היה מעלה את הריבית הכללית במשק לרמה שהייתה ערב המשבר ב-2008 (אולם, אם פתרון זה היה מבוצע, הייתה מתמוססת מטרת בנק ישראל - למלא את החורים הגדולים בקופות הבנקים).
הממשלה נהגה נכון הממשלה נמנעה מלהשתמש בכלים פיסקאליים אשר ברשותה, כדי לעצור בועה זו (הגדלת המיסוי הישיר ו/או העקיף על מקרקעין ו/או ביטול פטורים שונים המאפשרים מכירת
דירה ללא תשלום מס שבח). לא כאן המקום לדון מדוע הממשלה נמנעה משימוש בכלים אלו, אך מאוד ייתכן כי הדבר נעשה גם עקב שיקולים אישיים של מקבלי החלטות (למי אין נדל"ן?).
הפעם אני שמח שהממשלה לא עשתה את שבנק ישראל קיווה כי תעשה (ובכך תוציא את הערמונים מן האש - עבורו), שכן אילו הדבר היה נעשה, אזי לפנינו
הרצחת וגם ירשת! (גם השתמשו בכספי הציבור כדי להציל את הבנקים, ואחר-כך הענישו את הציבור בכך שמצא מפלט לכספו בנדל"ן).
השכבות החלשות משלמות הפחד של בנק ישראל מבועת הנדל"ן שנוצרה באשמתו, הביא לפתרון מאוד "יצירתי": הפחתת משכנתה (עד 60%) ביחס לשווי דירה, ומי שאין לו הון עצמי מספיק, ישלם ריבית יותר גבוהה; בכך יש פגיעה רק בזוגות הצעירים ובמשפרי דיור; לאלו אין הון עצמי גדול, ומאידך-גיסא - אם ילוו סכום העולה על 60% משווי דירה, ייאלצו לשלם ריבית יותר גבוהה.
כרגיל, רק השכבות החלשות משלמות את מחיר הכשלים של ראשי השלטון ומקורבים אליהם; הדבר הלא פחות מחריד הינו כי בנק ישראל נותן יד למכות כאלו, ועוד מתגאה שהוא מונע יצירת בועה חדשה.
פתרונות למניעת בועת נדל"ן ישנם פתרונות אחרים ופשוטים למניעת בועה בנדל"ן, אך אלו לא נעשים, למרות שניתן לבצעם במהירות וביעילות, והם:
א. פרויקטים של פינוי-בינוי, מהיר והוגן (אין עיר בישראל שאין בה מספר שיכונים שניתן להרסם ולבנות בנייה חדשה ואיכותית במקומם).
ב. בנייה מאסיבית במימון ממשלתי עבור זוגות צעירים על קרקעות של המדינה ו/או על קרקעות שיתפנו במסגרת הסדר פינוי-בינוי.
ג. חיוב קבלני בניין בתשלום שכר הוגן לבעלי מקצועות בנייה (כמו ברזלן, טפסן, טייח ורצף) ואז כוח עבודה מקומי ייכנס לשוק זה, במקום צוואר הבקבוק כיום (עובדים פלשתינים אינם יכולים להיכנס לתחום הקו הירוק, ומאידך-גיסא יש גבול למספר
עובדים זרים שראוי להביא ארצה).
שיטת ה"תן - וקח" האזרח הקטן שואל עצמו: מדוע הממשלה והכנסת מאפשרים לבנקים ולבנק ישראל, לגזול כספו ומאידך-גיסא לממן משכורות-עתק של הבנקאיים ותנאי לוקסוס לפקידי הבנקים?
תשובתי: לפנינו תן-וקח; השלטון מאפשר לבנקים לשאוב כספי הפרט, ומאידך-גיסא "מחייבם" לרכוש מרבית האג"ח שהמדינה מנפיקה (קרי: אנו מממנים את התקציב באופן כפול - גם במיסים ישירים וגם ברכישת אג"ח מהכסף שנותר לנו לאחר המיסים).
טיפ קטן מדוע הבורסות לני"ע נופלות - ולא מהסיבות המופצות בתקשורת, אלא מדבר מאוד ריאלי; חלק גדול מהכסף שהודפס (ללא כיסוי ונועד להציל את הבנקים), גלש גם לבורסות כדי להחזיר את "אמון הציבור"; אך חשיפת הפסדים ריבוניים (מדינות כמו יוון, ספרד, איטליה, פורטוגל), גרמה להסטת כספים ענקית לכיסוי חובות הממשלות (1,000 מיליארד יורו רק באירופה), ואז משקיעים מתוחכמים הבינו כי הסתיימה ה"חגיגה" בבורסות והגיעה העת להיפגש עם כסף אמיתי (ולא ני"ע).