10 שנים למנוסת צה"ל מדרום לבנון, ולעיתונאי
בן כספית יש מסקנות:
"בכייה לדורות" - זאת הכותרת שנשאה על גבה את מה שהיה לו לומר בנושא, והיה לו הרבה (3 עמודים). בכותרת המשנה קראנו:
"את זרעי הפורענות של הנסיגה מלבנון, אנחנו משלמים עד היום: קריסת ההרתעה הישראלית, הציר האירני-סורי, הפיכת נסראללה לגיבור והשתלטות צפויה של האירנים על לבנון. כל זה היה יכול להימנע אילו ברק ואנשיו היו מקדישים קצת מחשבה במאי 2000" (
מעריב, 21.5.10). סוף ציטוט.
ועוד ציטוט מאותה כתבה:
"השר מתן וילנאי תמך בהצעת הנסיגה, ואף נשא דברים נלהבים בזכותה". הלכתי לארכיון ומצאתי דברים הפוכים (ראה מצד שמאל למעלה).
דעתו על גירוש יהודי גוש-קטיף וצפון השומרון, לא יותר טובה. בספטמבר 2009, תחת הכותרת "המפואר בכישלונות" כתב כספית:
"כבר מזמן לא נראה כאן כישלון מפואר כל כך כמו ההינתקות. אנו משוטטים עכשיו בין הריסותיו אבל יהיה מאוד קשה לתקן. עובדה היא שהחמאס עלה לשלטון, והפך את עזה למדינת טרור".
למרות שהתקשורת השמאלנית שיווקה - המנוסה מלבנון, ההינתקות והסכמי אוסלו התבררו כמהלכים מדיניים מרחיקי שלום. מי אשם? - סליחה, מי אחראי לכישלונות האלה? אם תשאלו עיתונאים, תקבלו תשובה מגוונת. על עצמם לא יצביעו! הם לא אחראים על כלום, ולא אשמים בכלום. אף פעם.
מבחינתו של בן כספית,
אהוד ברק ואנשיו, הם האחראים לכישלון בלבנון, ו
אריאל שרון אחראי ל"מפואר בכישלונות". יש לו עוד מסקנה שהיא תוצאה של שאלה שהוא משיב עליה:
"האם אפשר להסיק מהאירועים ההם על הזמן הזה?" - והוא משיב:
"יכול להיות שכן. שוב התברר שנתניהו הוא מנהיג חלש ומהסס, לא יוזם, ונגרר ומתפתל". איך הגיע לנתניהו? - לאלוהים פתרונים.
מנוסת צה"ל מדרום לבנון, כמו ההינתקות אחריה והחתימה על אוסלו לפניה, לא הייתה מגיעה לעולם אלמלא הלחץ התקשורתי האגרסיבי. מנקודת מבטם של בכירי העדר, המנהיגים אינם אלא קבלני-משנה שלהם. ואם יש מי מהם שלא מבין את זה, יש להם דרכים לא נעימות להסביר לו מי כאן בעל-הבית.