סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בבאר שבע, רותם קודלר-עיאש, קבעה שגבר הוא אביה של ילדה - למרות שהוא התחמק מביצוע בדיקת רקמות; קודלר-עיאש מצאה שיש די ראיות נסיבתיות לקביעה זו. היא גם מותחת ביקורת קשה על עמדת באי-כוח היועצת המשפטית לממשלה, אשר לדבריה הציגו עמדה שמשמעותה הייתה הכבדה ניכרת על קופת הציבור. הילדה היא בת 11 ואימה ציינה שהיא הייתה הידועה בציבור של הגבר במשך מספר שנים, כולל כאשר נולדה הילדה. הגבר לא הכחיש את היחסים, אך טען שהאישה קיימה יחסים אינטימיים גם עם גברים אחרים. עוד בשנת 2021 הסכימו הצדדים שהגבר יקיים בדיקת רקמות, אך מאז הוא נמנע מלבצע אותה ואף לא הגיע לדיונים, עד כדי כך שהיה צורך להוציא צו הבאה ולשלוח את המשטרה לעוצרו ולהביאו לדיון. למרות שהגבר שב ואמר ב-2022 שהוא מסכים לבדיקה, הוא לא התייצב אליה ובמשך שנה נעשו לשווא נסיונות לאתר אותו. קודלר-עיאש נתנה אשתקד לגבר עוד הזדמנות אחת להתייצב לבדיקה וחייבה אותו בתשלום הוצאות, אך הוא לא ביצע את הבדיקה ולא הופיע גם לדיון ההוכחות בתיק. קודלר-עיאש קבעה (7.4.24), כי די בעדותה של האם ובראיות הנוספות שהוגשו, כדי לקבוע שאכן הגבר הוא אבי הילדה. בין היתר הוצגו תמונות רבות של הגבר עם הילדה והתכתבויות בהן הביע הגבר את אהבתו כלפיה. קודלר-עיאש אומרת כי הגבר התנהג כאבי הילדה, ואם אכן הוא חושד שאינה בתו - היה עליו להתייצב לבדיקה. הימנעותו מהבדיקה (כנראה כדי שלא יחויב לשלם מזונות) פועלת לחובתו, בדומה להימנעותו של בעל דין מהצגת ראיה שברשותו. הוא נכח בחייה של הילדה מאז שנולדה והשלושה חיו כמשפחה, וקיימות ראיות למכביר המלמדות זאת. באי-כוח היועצת המשפטית (המדינה שלחה לדיון מתמחים ולא עורכי דין) ביקשו שלא להכריע כעת אלא להורות לגבר להתייצב לבדיקה, אך כאמור קודלר-עיאש מותחת ביקורת קשה על עמדה זו שלדבריה איננה סבירה. משמעותה היא ש"במקרה בו בעל דין מתחמק ממילוי חובותיו האזרחיות, גורם לבזבוז משאבי קופת הציבור, ניתן להמשיך ולהטיל על הקופה הציבורית הכבדה אחר הכבדה. במיוחד כאשר כל שנדרש מהנתבע הוא להגיש עמדתו, להתייצב לבדיקה שנקבעה והודעה לו ע"י ביהמ"ש". לפי עמדה זו, "בית המשפט יעצום עיניים למציאות ויתן הוראות תיאורטיות תוך בזבוז נוסף של משאבי ציבור". קודלר-עיאש מוסיפה: "בלתי סביר לקבל את עמדת בא-כוח היועמ"ש, כי יש להכביד על הקטינה ועל אימה תוך השתת הוצאות נוספות על הקופה הציבורית, לפסוק פסיקה תאורטית של הוצאות, שידוע לכל שאותו אסיר משוחרר אינו יכול ואינו מנסה לעמוד בהן. "עוד בלתי סביר, לצפות ולדרוש ממשטרת ישראל להמשיך ולהפעיל צווי הבאה לאיתור הנתבע שעושה כל שֶלְאֵל ידו להתחמק מרשויות החוק תוך הפרת צווים שיפוטיים, מבלי שבא-כוח היועמ"ש יעצור לרגע ויעשה חשבון של הנטל שנופל על הקופה הציבורית, הן בייצוג התובעת ע"י הלשכה לסיוע משפטי, הן בייצוג היועצת המשפטית לממשלה ע"י פרקליטות מחוז דרום, הן ע"י בזבוז משאבי משטרת ישראל שאמורה להיות עסוקה בביטחון הציבור ולא באיתור פורעי חוק והן תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר... סבורני כי ראוי היה שבא-כוח היועמ"ש יעמיד הן את טובת הציבור במרכז והן את טובת הקטינה במרכז והיה מגיש עמדה עניינית ולא כפי שהגיש". הגבר חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל לטובת אוצר המדינה ובסך 5,000 שקל לטובת האישה. את האישה ייצג עו"ד יבגני פרחיה.