למעלה מ-500 סטודנטים יהודים באוניברסיטת קולומביה יוצאים בחריפות נגד המהומות האנטי-ישראליות והאנטישמיות באוניברסיטה היוקרה שבניו-יורק. הסטודנטים פרסמו מכתב ראשון מסוגו, בניסוח תקיף וגאה, המופנה ל"קהילת קולומביה" - חבריהם לספסל הלימודים ולפעילות החברתית בקמפוס.
הסטודנטים אומרים, כי בששת החודשים דיברו רבים בשמם, כולל דורשי טוב שהניפו את דגלי ישראל לצד פוליטיקאים שניסו לנצל את האירועים כחלק ממלחמת התרבות האמריקנית. הם מציינים כמה מעמיתיהם היהודים אשר התיימרו לייצג "ערכים יהודיים אמיתיים" וניסו להמעיט בחשיבותם של האירועים האנטישמיים אותם חוו. "אנחנו רוצים לדבר בעצמנו", הם אומרים.
הכותבים מדגישים, כי רובם לא בחרו להיות פעילים פוליטים, אך אלו העושים להם דמוניזציה בכסות של אנטי-ציונות מכריחים אותם להגן בפומבי על זהותם היהודית. "אנחנו מאמינים בגאווה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית כרכיב יסודי של זהותנו היהודית. בניגוד למה שרבים מנסים למכור לכם - לא, לא ניתן להפריד את היהדות מישראל, בפשטות, ציונות היא בסיס אמונתנו", הם אומרים ומזכירים את התנ"ך ודבקות העם היהודי בארצו בכל שנות גלותו.
"סולקנו מרוסיה, לוב, אתיופיה, תימן, אפגניסטן, פולין, מצרים, אלג'יריה, גרמניה, אירן ועוד ועוד. אנחנו מחוברים לישראל לא רק כמולדתם של אבותינו, אלא גם כמקום היחיד בעולם המודרני בו יהודים יכולים לשלוט בגורלם בבטחה. מה שעברנו בקולומביה בששת החודשים האחרונים הוא תזכורת נוקבת לכך. גדלנו על סיפורי סבינו על מחנות ריכוז, תאי גזים וטיהור גזעי. בבסיס האנטישמיות של היטלר עמדה העובדה שהיינו 'לא מספיק אירופיים', שהיהודים הם איום לגבי הארי ה'עליון'. האידיאולוגיה הזאת הפכה 6 מיליון יהודים לאפר.
"האירוניה האכזרית של האנטישמיות הנוכחית היא חזרה מעוותת על מורשת השואה שלנו. מפגינים בקמפוסים ביצעו בנו דה-הומניזציה והדביקו לנו את האפיון של 'הקולוניאליסט הלבן'. אמרו לנו שאנחנו 'המדכאים של כל האנשים החומים' וש'השואה לא הייתה משהו מיוחד'. סטודנטים בקולומביה צעקו: אנחנו לא רוצים כאן ציונים' לצד 'מוות למדינה הציונית' ו'תחזרו לפולין', שם קרובינו טמונים בקברי אחים".
האופי המוכר של האנטישמיות זהו אופיה של האנטישמיות, אומרים הסטודנטים: בכל דור מאשימים את היהודים באחריות לכל הרעות של אותו זמן. "אנחנו מותקפים בשל אמונתנו שיש זכות קיום לישראל, מולדתנו הלאומית והדתית. אנחנו מותקפים בידי מי שמעוותים את המילה 'ציוני' כעלבון מכובס ליהודי. אנחנו יודעים טוב מדי כיצד אנטישמיות משנה צורה".
הסטודנטים מדגישים, כי אהבתם לישראל וגאוותם בה איננה גוררת הסכמה פוליטית עיוורת, אלא להפך. "לרבים מאיתנו, אהבה ומחויבות אלו דוחפות אותנו להתנגד כאשר ממשלתה נוהגת בצורה בעייתית... מי ששותה איתנו שתי כוסות קפה מבחין מיד בכך שתפיסותינו לגבי ישראל שונות מאוד זו מזו. אבל כולנו באים ממקום של אהבה ושאיפה לעתיד טוב יותר לישראל ולפלשתינים גם יחד".
לדברי הסטודנטים, ששת החודשים האחרונים לימדו אותם שרבים בקולומביה אינם מבינים מהי ציונות ואת מהותו של העם היהודי. אבל למרות שהם הצביעו במשך חודשים על האנטישמיות בקמפוס, חששותיהם זכו להתעלמות. הם מזכירים כמה מן האירועים האנטישמיים הבולטים באוניברסיטה מאז פרוץ המלחמה, ומוסיפים: "חשנו חסרי אונים כאשר סטודנטים וחברי צוות חסמו פיזית את כניסתם של סטודנטים יהודים, או הסבו את פניהם בשתיקה. השתיקה מוכרת לנו. לעולם לא נשכח".
הסטודנטים מסיימים: "דבר אחד בטוח. לא נפסיק להתייצב להגנתנו. אנחנו גאים להיות יהודים ואנחנו גאים להיות ציונים. באנו לקולומביה כי רצינו להרחיב את אופקינו ולהיות מעורבים בשיח סבוך. הקמפוס אולי שטוף כעת ברטוריקה של שנאה ובהקצנה פשטנית, אבל לעולם לא מאוחר להתחיל לאחות את הקרעים ולפתח קשרים בעלי משמעות מעבר למחלוקות פוליטיות ודתיות. המסורת שלנו אומרת לנו: 'בקש שלום ורדפהו'. אנחנו מקווים שתצטרפו אלינו במאמץ אמיתי למען שלום, אמת ואהדה. יחד נוכל לרפא את הקמפוס שלנו".