עתירה של שר נגד הרשות המבצעת מהווה סתירה לסדרי ממשל תקינים ובמיוחד לעקרון הפרדת הרשויות - אומרת (6.6.24) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, בדחותה על הסף את עתירת השר דודי אמסלם לחייב את שר הביטחון, יואב גלנט, לגייס לצה"ל את ערביי ישראל. אמסלם כבר הגיש שתי עתירות בנושא, כמשקל נגד לעתירות בנוגע לגיוס החרדים, והון נדחו על הסף בשל אי-מיצוי הליכים. הפעם פנה אמסלם לגלנט וליועצת המשפטית גלי מיארה, ועתר לאחר שלא קיבל מענה - אם כי עשה זאת בטרם חלפו 45 הימים הקבועים בחוק. בשבוע שעבר השיב לו המשנה ליועצת המשפטית, גיל לימון, באומרו שמדובר במדיניות ממשלתית ארוכת שנים, "מטעמים איתנים, שעודם רלוונטיים בימינו". עוד ציין לימון, כי אמסלם יכול לבקש מן הממשלה לשנות את מדיניותה וכי זוהי האכסניה המתאימה לדיון בנושא. אמסלם השיב, שהוא מבקש שבג"ץ יורה לאכוף את החוק שלדבריו מחייב את ערביי ישראל להתגייס. ברק-ארז אומרת: "כאשר מדובר במי שהופקדו בידיו סמכויות שלטון רלוונטיות, אשר יש להן פוטנציאל השפעה ממשי על ההחלטות המתקבלות בעניין, יש מקום לעמוד על כך שייעשה שימוש בסמכויות אלה טרם פנייה לערכאות". לאמסלם יש דרכי פעולה רבות אך הוא לא השתמש בהן, אלא "שם עצמו כאחד האדם - כמי שהוא חיצוני לתהליכי קבלת ההחלטות ולגיבוש המדיניות השלטונית, ולא היא". ברק-ארז מזכירה שאמסלם שותף מלא למדיניותה של הממשלה בכל התחומים, כולל החלטות שהיא נמנעת מלקבל. הוא "אינו יכול להסתפק ב'יציאה ידי חובה' על דרך משלוח מכתבים, אלא נדרש לנקוט יוזמה לקידום המדיניות שהוא שואף לה בכלים המסורים בידיו כחבר בממשלה. לדברי ברק-ארז, "סדרי הממשל התקינים, ועוד יותר מכך הפרדת הרשויות והאיזונים החוקתיים הכרוכים בה, אינם יכולים להלום מצב שבו שר מגיש עתירה לבית משפט זה בנושא שנמצא בתחום אחריותה של הרשות המבצעת, חלף פעולה ישירה להעלאתו לדיון בממשלה. "כהונה של שר בממשלת ישראל אינה אך עניין של כבוד ומעמד. לשר בממשלה יש יכולת ממשית להשפיע על התנהלותה. יש בידיו כוח עודף בהשוואה לכלל האזרחים, ואף בהשוואה לחברי כנסת, לפעול במישרין לקידום המדיניות הרצויה להשקפתו. ככל שהוא אכן מבקש לפעול בסוגיה שביסוד העתירה, מן הראוי שיעשה כן ב'דרך המלך' של עבודת הממשלה". השופטים יעל וילנר ויחיאל כשר הסכימו עם ברק-ארז. את אמסלם ייצג עו"ד מוטי שמעון, ואת המדינה - עו"ד אבי מיליקובסקי.