אף שאין להמעיט בחשיבותו האסטרטגית-לאומית של גילוי הגז מול חופי ישראל - יש לגלות אופטימיות זהירה באשר לניצול מאגריו.
גם אם יתברר שקידוחי שדות הגז הטבעי בכמויות מסחריות אמורים להעשיר את המדינה במיליארדים רבים - אסור לשכוח שישראל לא תוכל להפיק מהם תועלת. אחרי ככלות הכל אין למדינה מה לעשות עם כמות אדירה כל כך של גז, מה גם שהדרך למציאתו, אם בכלל, עדיין ארוכה מאוד. גם אם יימצא הגז בסופו של דבר - חלק ניכר ממנו צפוי לשמש את החברות ליצוא ולאו-דווקא לשרת את המשק הישראלי. בכל מקרה, ייבצר מישראל למצוא קונים לעודפי הגז העצומים, באשר לרשות העולם הרחב עומדות כבר, ממילא, כמויות גז טבעי כמעט בלתי-נדלות.
שאגות השמחה של הטייקון
יצחק תשובה, השותף עם חברת "נובל אנרג'י" בקידוחים, הן אפוא מוקדמות מדי ואין להן על מה לסמוך. בכל מקרה, תשובה עדיין רחוק מלהיות "המושיע של המדינה", כפי שכינה את עצמו, גם אם מניות הגז יזנקו, בינתיים, לשמיים.
פרשות קודמות
השמועות על הסיכוי הגדול למציאת כמות אדירה של גז מזכירות שמועות קודמות של הישראבלוף המצוי, שרווחו בעבר בארץ. מי לא זוכר את פרשת "מדבקת המיליארד", שאמורה הייתה לחזות התקפי-לב ושהתברר שאין מאחוריה לא יותר ממעשה-נוכלות? ומי שכח את ההילולה הגדולה של מחצית המאה החולפת, עם גילוי נפט בחלץ שבדרום, שהביא לפרץ של שמחה על התעשרות ישראל, אבל בדיעבד לאכזבה מרה ממאגרי הנפט הקטנטנים וחסרי המשמעות? ולא שכחנו את הבשורה המרעישה של ח"כ יעקב מרידור, בשנות השבעים, על המצאת מתקן לייצור-אנרגיה, שאמור היה להאיר בנורה אחת את כל רמת-גן ולחולל בכך מהפכה עולמית. בסופו של דבר התברר כי גם הפעם היה מדובר במעשה-נוכלות של עבריין ובברווז עיתונאי.
הראש היהודי
הוותיקים שבינינו זוכרים, מן הסתם, את רובינס קוסמטיקום, "מדשיא הקרחות" מתל אביב, שהבטיח בשלהי שנות השבעים של המאה החולפת גאולה לכל קרח; או, להבדיל, פרשת ההונאה הגדולה של התעודות האקדמאיות הפיקטיביות, שהונפקו בארץ לבוגרי שלוחות מפוקפקות של אוניברסיטאות בחו"ל.
ואחרי כל הניסים והנפלאות האלה , אי-אפשר שלא להיזכר ב"שיר הפטנטים" ההיסטורי והמיתולוגי של
אורי זוהר, ממחצית המאה הקודמת:
"התריס הזה נותן שלושה מינים של צלליות/ התריס הזה שובר קרניים אולטרה-סגוליות// לא מדינה נידחת, לא עסק מפוקפק/ הארץ מתפתחת בצעדי ענק// זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים/ הראש היהודי ממציא לנו פטנטים"//.
ודי, כמובן, לחכימא ברמיזא!
