אחד הדברים המסוכנים הנוגעים לפרשיית ההשתלטות על המשט לעזה, שכמעט ולא נכנס לשיח הציבורי, הוא עניין עירבוב הז'אנרים השונים של התנגדות לדיכוי. תחת הכותרת של פעילי שלום וזכויות אדם, התקבצו על ספינת "המרמרה" סוגים שונים מאוד של טיפוסים ופעילים. בעוד שחלקם בוודאי קשורים לאתוס של החברה האזרחית, ובפרט לאתוס של התנגדות עממית בלתי-אלימה, האנשים שתקפו את אנשי שייטת 13 בסכינים ואלות מזכירים יותר לוחמי גרילה.
גם אם מטרתם של לוחמי הגרילה מוצדקת, וההשתלטות עצמה בלתי-חוקית, נדמה שפעולתם הייתה מתוכננת היטב, אלימה מאוד, וכאילו נועדה בכוונת מכוון למשוך תגובה של אש חיה שתוציא את ישראל רע בעולם. פעולת גרילה בשילוב עם מארב יחסי ציבור. אלו לא פעילים נאיבים שהופתעו מלוחמי קומנדו המשתלשלים מהשמיים, הם ידעו טוב מאוד שתרחיש מסוג זה אכן יתרחש ונערכו לו בחוכמה.
לא סתם התחולל בשיח הציבורי בישראל ובעולם קרב מיסגורים עקוב מדם פרשני לגבי האירוע. מה שנראה לחלק כטבח פעילי שלום, נראה לישראלים כלינץ' בחיילים המבקשים לשמור על החוק והסדר. מיסגורי קצה אלו, שניהם אבסורדים כמובן: לא היה פה טבח של פעילי שלום הפועלים בהתנגדות אזרחית בלתי-אלימה, אבל גם לא לינץ' של מי שנקלעו באקראי לספינה, ובוודאי שלא שמירה על חוק וסדר. היה קרב של לוחמי גרילה ולוחמי קומנדו, בתוך ספינה שיש בה גם פעילי שלום, כשכל הסיפור מכוון מראש לתקשורת הבינלאומית.
הרעש הזה יכול להציף את, אך גם יכול להעפיל על, הסיפור החשוב: תנאי חייהם הקשים מנשוא של תושבי רצועת עזה, ששלטון החמאס, ממשלות ישראל והשלטון המצרי אחראים להתעללות המתמשכת בהם. האחראית הראשית היא ללא ספק ישראל, המערימה קשיים רבים לזרימת הסחורות לרצועה, ומנסה להעניש קולקטיבית כמיליון וחצי בני-אדם.
אבל קרב המיסגורים הזה עלול גם לפגוע אנושות באינטגריטי של רשת תנועות השלום והמחאה האזרחית הבלתי-אלימה. בקרב השמאל הרדיקלי ברחבי העולם, מתגנבת לה אופנה בעייתית ש"קול" יותר לפזול לכיוון פרקטיקות אלימות למען הצד החלש (שנתפס כמעט אוטומטית כצודק, מעצם חולשתו, ובלי קשר לבחינה פרטנית של מעשיו). מחאה אזרחית בלתי-אלימה נתפסת, לעומת זאת, כמחאה של שמאלנים בורגנים מתונים, ואין קללה איומה מזו. כך נוצר סחף לאפולוגטיקה, כיבוס ואף תמיכה כפולת לשון בתנועות פונדמנטליסטיות, כוחניות ורצחניות כמו חמאס וחיזבאללה.
מגמה זו לא רק צריכה לעורר זעזוע מוסרי, היא גם הדרך הטובה ביותר לפגוע במאמץ החשוב להילחם בעוולות שהעולם המבוסס מבצע בעולם השלישי. תמיכה בתנועות פסיכוטיות מהעולם השלישי שנאבקות, או מציגות עצמן כנאבקות, בעוולות המערב, בזמן שעוולותיהן זועקים לשמיים, רק מחלישה את המאבקים הצודקים הללו. כך גם תמיכה במאבקים אלימים שמייצרים הזדמנות לצד החזק להתקרבן, וליצור חוסר-בהירות מוסרית, ולו הקטנה ביותר, לגבי אי-צדקתו.
לכן על תנועות הדוגלות בהתנגדות אזרחית בלתי-אלימה
לבדל את עצמן בצורה חדה מהחלק האלים של המשט לעזה - מאנשי הסיפון העליון של המרמרה. למרבה הצער, אנשי ספינת הרייצ'ל קורי הוכיחו, עם זאת, שגם חוסר התנגדות בכלל אינו טוב למטרה של העלאת מודעות למצור.
