ברצוני לשתף את הקוראים בחוויות שאני עוברת מדי יום בחיפוש עבודה.
אתם בטח חושבים - בעלת תואר ראשון בחינוך, בגיל המתקרב ל-40, הגיע הזמן כבר שתדע מה היא רוצה ולמה היא מתאימה... זהו שלא... גם בגילי המופלג אני חשה כמו בת 21 שהשתחררה מן הצבא ורוצה ללכת לכל מיני דרכים חדשות... ולא לדרך אחת... וקשה לה להחליט... מהו הכיוון...
חבל שאין מצפן שיכול להדריך במקרה של איבוד כיוון.
אני אוהבת את העבודה עם ילדים ויחד עם זאת אני אוהבת גם את נושא המכירות. ואני אוהבת גם כתיבה. ואז עוברות השנים ולא התמקדתי ונשארתי די בודדה בשטח בשעה שכל חברותיי הלכו בדרכיהן והגיעו ליעדן מבחינה מקצועית ואני... מה יהיה איתי?? עד מתי לא אדע להחליט. מהו כיווני ומהו יעדי. אולי אשאר בצומת הדרכים עד אשר יעבור מישהו ויגיד - בואי תעלי איתי לרכב אני אראה לך מהי הדרך בשבילך???
אין דבר כזה רק באגדות... ובמציאות... אני מחכה ומחכה... אוף כל כך קשה להחליט לאן ללכת... אז אני נשארת במקום.