הטעות של הפעם הקודמת
על-פי עיתוני הבוקר, הגיעה שעתה של פעולת ההשתלטות על המשט הטורקי לרדת מסדר היום הציבורי. רק הארץ מקדיש את הכותרת הראשית שלו להתבטאות בעניין, שהשמיע אתמול ממלא-מקום ראש הממשלה, חבר פורום השביעייה, המשנה לראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים, משה (בוגי) יעלון ("יעלון מותח ביקורת על צה"ל: עצירת המשט לא הוכנה כראוי"). הכותרות הראשיות ביתר העיתונים מתפזרות לכיוונים שונים, לכל אשר תישא אותן הרוח.
ב
מעריב הרוח היא רוח הפטריוטיזם, אשר נושאת את הכותרת הראשית אל עבר צבעי הכחול-לבן של דגל ישראל. "ישראל צועדת", מוכרז בלבן על-רקע תכול, תחת תצלום של בני נוער מניפים דלגי ישראל ענקיים. למעשה, תצלום אחד גדול ועוד שלושה קטנים. "הציבור מצטרף למחאה של משפחת שליט", קוראת כותרת הגג, ואילו כותרת המשנה מבארת: "סטודנטים, ראשי מועצות, תלמידים, שחקני כדורגל ומורים. אלפים הציפו את משפחתו של החייל החטוף - וביקשו לקחת חלק במסע למען גלעד".
עניינים נוספים מוזכרים הבוקר על שער מעריב. הכותרת "העדים" מתייחסת לדרישת ארה"ב למעורבות בינלאומית בוועדת החקירה לאירועי המשט לעזה. הכותרת "טלטלה בשב"כ" מבשרת על חופשה כפויה לראש אגף בשירות הביטחון, בשל קידום "עובדת שאיתה קיים קשר אינטימי". תמצית מאמר מאת סמי מיכאל, המוקדש לאפליה העדתית בבית-הספר לבנות בעמנואל, מודפסת אף היא בשער העיתון. מכל הנושאים שעל סדר היום, בחר מעריב להבליט את המסע למען החייל השבוי.
לא רק בשער. גם הכפולה הפותחת של מעריב מוקדשת כולה לסיקור האירוע. מרביתה תצלומים. הידיעה היחידה שמודפסת בה, מאת אלי לוי, קצרה יחסית וממנה עולה כי מדובר במסע רגלי לאורך המדינה, תחת השם "דרך חיים", אשר צפוי לצאת לדרכו בעוד כשבועיים ונועד להפגין בפומבי את הדרישה להחזיר לישראל את החייל השבוי בידי חמאס. "גורמים המקורבים למשפחה", מצוין בידיעה, "אמרו אתמול כי יש עליה לחץ להישאר בתום המסע בירושלים עד שגלעד ישוחרר". "אסור לעשות את הטעות של הפעם הקודמת", מצוטט "אחד המקורבים".
מפת מסלול הצעדה, מבית משפחת שליט במצפה-הילה ועד משכן ראש הממשלה בירושלים, מופיעה במרכז הכפולה ("המסלול נתון לשינויים, על-פי החלטת המשפחה, עד יום היציאה", נכתב באותיות קטנות תחתיתה). בצד העמוד ציטוטים ממבחר טוקבקים שנכתבו אתמול באתר nrgמעריב, בתגובה לידיעה הראשונה על המסע. "אני לא מסוגלת להסתכל לבן שלי בעיניים ולחנך אותו לערכים של להיות קרבי אם המדינה הזו מפקירה חיילים", כתבה, למשל, טלי.
"מדינת ישראל מתגייסת למסע המחאה של משפחת שליט", קוראת הכותרת בגג הכפולה הפותחת, אך נראה כי זהו דווקא מעריב שמתגייס למען המשפחה
ומסע יחסי-הציבור מטעמה. אולי זה נובע מכך שמעריב מתגאה הבוקר כי היה הראשון שחשף אתמול את התוכנית לצעדה. מכל מקום, המסגור הפטריוטי מתעתע. בעבר אולי נחשבו המאמצים הפומביים למען גלעד כדוגמה ומופת לאחריות ציבורית, אך דומה כי בחודשים האחרונים, מאז כשלונו של סבב השיחות האחרון בין ישראל לחמאס, חלה נסיגה במעמד המאבק לשחרורו והוא נתפס כמאבק שדווקא מחליש את ישראל ומכרסם בעמדתה כלפי חמאס.
התמיכה בשחרורו נתפסה כתמיכה בכניעה לדרישות האויב. הדרישה הפטריוטית, מפי האנשים המחזיקים ב"ערכים של להיות קרבי", הייתה דווקא לעיקשות יתר של הממשלה במשא-ומתן והשתקת הקולות הקוראים לה לפתור את המצב במהרה, גם אם הדבר בא על חשבון החייל השבוי. יהיה מעניין לראות אם אנשי יחסי-הציבור של שליט, ואמצעי התקשורת בישראל, יצליחו לרתום את הרוח הפטריוטית המנשבת לאחרונה בעוצמה דווקא לטובת מאבק ציבורי לשחרור שליט.