X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
אחדות העם עליה עמל הרב מרדכי אליהו זצוק"ל חוכמת נוות-ביתו של און בן פלת עלילות דם - גם בעיר צנעא שבתימן
▪  ▪  ▪
מרן רבי מרדכי אליהו זצ"ל [צילום: פלאש 90]

זעקות שבר וקול בכי מרורים נשמעו בחוצותיה של העיר חברון כשדוד המלך ע"ה, נעים זמירות ישראל, קונן במר ליבו כשהוא קרוע-בגדים ועוטה שק לאות צער ואבל על אבנר בן נר אשר נרצח על לא עוול בכפו בידיהם הזדוניות של יואב ואחיו אבישי. וכך קונן דוד [שמואל ב', ג', ל"ג-ל"ט]: "הכמות נבל ימות אבנר?... כנפול לפני בני עוולה נפלת... הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל...".
"בימים ההם בזמן הזה". כאותו אירוע טראגי בעבר כך "חווינו" אירוע עצוב השבוע לכל בית ישראל. שר וגדול נלקח מעימנו לגנזי מרומים. "נצחו אראלים את מצוקים ונשבה ארון הקודש" הלוא הוא מרן הרה"ג מו"ר ר' מרדכי אליהו זצוק"ל אשר "יכלו היריעות, הקולמוסין והזמן" מלתאר את צדיקותו, גדולתו הרוחנית כמו גם הכללית, ענוותנותו, מעשי נפלאותיו ונסיו, דפוסי התנהגויותיו והנהגותיו ועוד. "סניגורם של ישראל", "אוהב ישראל" היו אחדים מן המשפטים והביטויים שנאמרו ושנשמעו מפי גדולי ישראל, ראשי ישיבות ומתיבתות (מכל מגזרי הקשת הפוליטית והחברתית) אשר הספידוהו. רבבות על גבי רבבות של "עמך" בית ישראל השתתפו ונשרכו אחר מיטתו בדרכו האחרונה אל "בית החיים" כשהם בוכים בקול שבר, נהי ודאווה "שהגיעו עד כסא הכבוד". גם מלאכי עליון ממעל הצטרפו למעגל האבלים, הכואבים והמצטערים בהילקח "אחד מגדולי האומה שהיו בכל הזמנים" הגם שמאידך-גיסא, שמחו וצהלו הם על "הצטרפותו" של "מלאך ה' צבאות" אל "פמליה של מעלה". ודו"ק.
אין זה המקום והזמן להרחיב ולפרט. בעזר ה', במאמרים הבאים נציין היבטים מגוונים בדמותו הרב-גונית של מרן ר' מרדכי אליהו זצוק"ל. שמו ינון לנצח ודמותו תישאר חרותה לנצח ותזכה להיכנס לתוך פנתיאון השמות הנצחיים והאלמותיים של עם ישראל לדורותיו. ברם, "פטור בלא כלום אי-אפשר". בטוחני, שדווקא על-רקע המסופר בפרשתנו, פרשת "קורח" מזדקרת דמותו המיוחדת ושומה עלינו לציינה "בראש חוצות". מי ייתן ובזה הדבר והמוטיב, לכולנו נעזור ונטיב, באם "נלך לאורו המאיר באור יקרות", והוא: מוטיב אחדות העם. מוטיב שהיה אחד מאבני היסוד שעליהן ושלמענן הוא חי ונשם. מוטיב שהיווה משקל נגד ואנטיתזה לדרכם הנלוזה של קורח ועדתו ש"אבדו מתוך הקהל".
בפרשת השבוע, "פרשת קורח" תורתנו מספרת את אחד מסיפורי המקרא הקשים והטראגיים ביותר שאירע וקרה לקבוצת אנשים מסוימת בהנהגתו המרדנית של קורח כלפי בני דודיו, האחים משה ואהרון, נבחרי האל לתפקידיהם הציבוריים (מדיני ורוחני), וממילא, כלפי הקב"ה אשר בחר בהם. רובם המוחלט של פרשני התורה לדורותיהם עסקו בניתוח ובהסבר חטאו של קורח. חטא שנבע מהתנהגות מחפירה, נלוזה ושלילית שהובילה אותו ואת הנוהים אחריו לאובדן (פיזי) ולאבדון עולם (רוחני/מטפיזי), כעדותה של התורה [במדבר ט"ז, ל"ב–ל"ג]: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם... ואת כל האדם... ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה... ויאבדו מתוך הקהל", או כפי שכחמים הטיבו לבטא בסגנונם הטהור [סנהדרין ק"ט ע"ב]: "עדת קורח – אין להם חלק לעולם הבא".
מה היה באמת הגורם לכך שאפילו משה רבנו לא רק שלא התפלל להצלת קורח ועדתו אלא אף צפה וקבע נחרצות את עונשם הקשה של קורח ועדתו? מה היה באמת הגורם לכעסו הבלתי מתפשר של הקב"ה ולהחלטתו ליצור עונש על-טבעי, עונש מטפיזי, קרי: "בריאה" חדשה כעונש שאין לו אח ורע ב"היסטוריית העונשים" כלפי מורדים וחוטאים?! ונראה לנו לתרץ שמימרת חז"ל [זוהר לבמדבר, חלק א', י"ז]: "קורח ועדתו הכחישו מעשה בראשית" שופכת אור חדש להבנה עמוקה יותר של הסיפור. ובקצרה: השורש כ.ח.ש בענייננו אין משמעותו הכחשה ושלילה (כבדרך כלל), אלא, משמעותו רזון, צמצום. קורח ועדתו הרשעים "הרזו" וצמצמו את עוצמתו של אחד מן המסרים האלוהיים ליצורי אנוש בעת בריאת העולם, והוא: מוטיב האחדות (=מוטיב אחדות העם), דהיינו: רצה האל להעביר את מסריו האלוהיים לנבראים בצלמו בעת בריאת העולם כדי "לתקן עולם במלכות שדי", כמו למשל: אפסותו של האדם מול גדלותו של האל, תלותו המוחלטת של הנברא ברצונו של האל, עוצמתה וחשיבותה של התורה הקדושה במיסודו, בקיבועו וב"תחזוקתו" של העולם כפי שלימדנו נביאנו ירמיהו [פרק ל"ג, פסוק כ"ה]: "כה אמר י-ה-ו-ה. אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי" ועוד. אחד מן המסרים החשובים, היסודיים והבולטים ביותר היה מוטיב האחדות, ולראיה: ביום השני של הבריאה נברא הרקיע שהפריד והבדיל "בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע". ואף על-פי שהיה זה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד בתהליך ומתהליך הבריאה, לא נאמר ביום זה הביטוי "כי טוב" כמו בשאר ימי הבריאה. מעשיהם של קורח ועדתו היוו אנטיתזה למסר האלוהי החשוב הזה משום שגרמו לפירוד ולמחלוקת נוראית וקשה בעם ישראל. הם גרמו לפלגנות מיותרת שלא ניתנה לגישור כי "תהום גדולה נפערה ביניהם" [מדרש גם].
אשר על כן, כעת יובן למה קורח ועדתו נענשו שלא כדרך הטבע. "מידה כנגד מידה". הם המיטו אסון ב"מהותה של הבריאה" ועל כן באה "הבריאה" והמיטה עליהם אסון טוטאלי כפי שחז"ל ביטאו זאת בבהירות במדרש [במדבר רבה י"ח, י"ג]: "הארץ נעשתה כמשפך... והיו מתגלגלים ויורדין... ואפילו כלים שהיו ביד הכובס היו נבלעים עימהם". האדמה פצתה ו"פתחה את פיה" ובלעה אותם כעונש על "פתיחת פיותיהם" שפגעו במשה, אהרון והקב"ה. ומה נאים הם דברי חכמי המשנה [אבות ה', ח'] הכוללים את בריאת "פי הארץ" בתוך עשרת הדברים ש"נבראו בערב שבת, בין השמשות". קרי: ה"בריאה המיוחדת" של האל, "פי הארץ", תשמש בעתיד, בבוא היום כאמצעי ענישה לקורח ועדתו. כי מי שהעז ו"הכחיש מעשה בראשית" ייענש על-ידי אחת מיצירותיו של האל ב"מעשה בראשית".

האור שבקע במנהרת האבדון

פרשת השבוע, פרשת "קורח", כמו הפרשיות שקדמו לה, משזיפה עיני הלומדים והמעיינים במספר סיפורים מביכים (וזאת בלשון המעטה) ולאחר "התאוששות" קמעה מן הרשעות, הסכלות, עזות המצח ומדפוסי ההתנהגות הירודים והפסולים של: המתאוננים, המתאווים לבשר (תרתי משמע, תאווה ממש לאכילת ליטרת בשר בנוסף למה שכבר קיים ו"תאווה" כסימבול וכסמל למה שאינו בנמצא ובכל זאת רוצים), ועשרת המרגלים שהוציאו עצמם מן הכלל והכפישו והוציאו דיבת הארץ רעה "ומאסו בארץ חמדה", באה פרשתנו ומספרת שקבוצת אנשים אשר בראשה עמד איש רע, דמגוג תאב שלטון והון, הלא הוא קורח בן יצהר, הרימה את "נס המרד" נגד משה ואהרון וממילא נגד בחירתו של האל בהם כנציגיו עלי אדמות. יש לשער שבגין "פיקחותו" של קורח, היה הוא הראשון בהיסטוריה שניסה ליישם "הלכה למעשה" את הכלל הקלוקל והמשחית: "עם שלטון והון השמיים הם הגבול".
וגם אומנה, קורח (בן דוד למשה ואהרון) "באון ובגאון" יחד עם "250 ראשי סנהדראות" ונציגי שבט נוסף (ראובן) הוביל את "נס המרד" כעדותה של תורתנו: "ויקח קורח". אין "ויקח" אלא "לקיחה בדברים", כלומר: בדיבורים. ומאיזה סוג? – מן הסוג הנקלה והבזוי המכונה "דברי ליצנות", דברי בלע והסתה נגד משה ואהרון ששימשו כמנהיגים אצילים וראויים לעם ישראל ואשר נבחרו ישירות על-ידי האל. התנהגות שכזו אינה מוצדקת, שהרי [על-פי מדרשי חז"ל]: "קורח, פיקח היה, עשיר היה ומטועני הארון היה...". לקורח היה "הכל בכל מכל". אולם משום ש"נתן עינו במה שאין לו" ונתקנא בהם ניצל לרעה את כריזמתיותו ואת הכוח שבפיו ובאופן הדמגוגי והנאלח ביותר הצליח להמריד רבים מעם ישראל כנגד. קורח ועדתו בהתנהגותם הנלוזה גרמו לאנדרלמוסיה ולכאוס בקרב עם ישראל, שלא רק שעדיין עובר "תהליכי גיבוש" קשים מנשוא אלא, בעיקר, עדיין עם ישראל בגדר "מיעוט מושפל ונדכה המלקק את פצעיו שלא הגלידו" [על-פי מדרש גם]. וזאת, בגין העונשים הקשים שהוטלו עליהם. קורח ועדתו חתרו תחת אושיות מנהיגותם הציבורית של משה ואהרון. מנהיגות היכולה לשמש מודל לחיקוי גם לימינו ובימינו אנו. ודו"ק.
כפי שצוין לעיל, התנהגותם היא התנהגות נלוזה, שלילית מיסודה ומחפירה, ואשר הובילה את קורח ואת הנוהים אחריו לאובדן פיזי כמו גם לאבדון מטפיזי/רוחני. האובדן הפיזי היה טוטאלי כעדותה של תורתנו: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם... ואת כל הרכוש... וירדו חיים שאולה... ויאבדו מתוך הקהל". והאבדון המטפיזי/הרוחני גם הוא היה טוטאלי כעדותם של חז"ל בכמה דוכתי, כגון: "קורח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא" והטיב לבטא זאת בעל המדרש [מדרש גם]: "קורח ועדתו הסיעו עצמם על רכבת הדוהרת והשועטת אל האובדן והאבדון במנהרת חושך אשר סופה מי ישורנה". ברם, לא כולם אבדו משום שאחד מן המורדים, און בן פלת, ניצל מ"גיא ההריגה" בזכות אשתו, רעייתו ונוות ביתו הצדקת שהייתה [על-פי מדרש גם]: "מעין האור הקטן שבקע בקצה מנהרת האובדן והאבדון החשוכה ובליטתו ונצנוצו האירו את אפילת המציאות". ומעשה שהיה כך היה [סנהדרין ק"ט ע"ב ומדרש הגדול לפרשת קורח, פרק ט"ז פסוק ל"ב ד"ה: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם"]: אמרה לו: מה יצא לך ממחלוקת זו. שהרי אם משה הרב – אתה התלמיד! ואם קורח הרב – אתה התלמיד! ענה לה: "ומה אעשה. כבר נשבעתי אמונים לקורח שאהיה עימו בעיצה אחת". השיבתו: "אתה – שב! ואני – אצילך". השקתו יין ונשתכר. החביאתו והשכיבתו על המיטה. נתיישבה בפתח האוהל ופרעה שיער ראשה וכל מי שבא לקרוא (לו) ראה שערה (הגלוי) וברח. ובינתיים, נבלעו קורח ועדתו. כשראה און מה עלה בגורלם של "חבריו" לשעבר ביקש מאשתו עצה כיצד יבוא לפני משה ויבקש סליחתו באומרו: "מתבייש אני ממשה רבנו". אמרה לו: "אתה – שב! ואני – אלך במקומך". יצאה היא והלכה למשה וסיפרה לו "כך וכך היה המעשה". הלך משה עימה ועמד על פתח האוהל וקרא (לו) ואמר: המקום (=הקב"ה) ימחול ויסלח לך".

עלילת דם בתימן

"קורח, בן דודם של משה ואהרון שהתמרד כנגד מנהיגותם היה אדם תאב שלטון ושררה, מתוסכל מכך שדילגו עליו ב"סבב המינויים האחרון"... הביקורת שלו כלפי משה (ואהרון) הפכה להיות אישית, שקרית ועטופה בהרבה להג צדקני" – כך פותח מר שילה אושרי, ידיד המלומד, את מאמרו "לפרשת קורח". וגם אומנה, נכון הוא הדבר. קורח מעליל על משה ואהרון דברים "שלא היו ולא נבראו" אשר גרמו (כמעט) במישרין ל"שפיכת דמם" (תרתי משמע). הייתה זו "עלילת דם" מן הסוג הגרוע ביותר, מרושעת ומשוללת יסוד ובעיקר, אמת.
"עלילת דם", על-פי הגדרתה המילונית היא – אשמת שקר ששונאי ישראל (בתקופות שונות במהלך ההיסטוריה ובמקומות שונים) טפלו על עם ישראל, מסיבות שונות ומשונות. המילה "דם" הוצמדה למילה "עלילה" בעיקר מפני שהם טענו כי היהודים משתמשים בדמם של נוצרים (בעיקר, ילדים/ילדות) ללישת המצות לחג הפסח. נראה לנו להוסיף שהמילה "דם" הוצמדה למילה "עלילה" משום שכל מי שמעליל על הזולת כדי להשפילו, לבזותו ואולי אף, לפעמים, לגרום ל"היעלמותו", הוא שופך את דמו. קורח ניצל בציניות ולרעה את הכוח אשר בפיו (כבלעם הרשע) וגרם להשפלתם ולביזוים "עד עפר" של שני בני דודיו הצדיקים.
מלימוד ימי עם עולם, ידועות לנו עלילות דם נוראיות שבסיסן היה על-רקע אנטישמי. לצערנו הרב, עלילות הדם לא נכחדו מן העולם. בימים אלה ממש, אנו עדים לעלילות דם מודרניות, עכשוויות וזמינות לכל דכפין ודצריך. כתושבי ישראל יחד עם מנהיגינו, אנו מואשמים כמעט בכל כלי המדיה והתקשורת (=תשקורת) "באחריות לרצח העם הפלשתיני", במעצרם של "לוחמי חופש שוחרי שלום" ובהתעללות ברוטאלית בהם ועוד. אין זה המקום להרחיב ולפרט את כל רשימת עלילות הדם מאז ומעולם, ודי אם נזכיר אחדות מהן, כגון: "עלילת הדם של ויליאם מנוריץ" (עלילת הדם הראשונה, מזרח אנגליה 1149), "עלילת הדם בדמשק" (סוריה 1840), "עלילת הדם בקייב על-ידי בייליס" (רוסיה 1913) ועוד.
לצערנו, כמעט שאין מלמדים ו/או מספרים על עלילות דם שאירעו ליהודים בארץ תימן. במשך מאות בשנים, יהודי תימן סבלו אף הם מגזירות ומחוקי גזע אנטישמיים, מדיכוי מתמשך, מהשפלה ומביזוי ואכמ"ל. אחת מעלילות הדם אירעה בצנעא, לאחר הירצחו של האימאם יחיא (1948) ומעשה שהיה כך היה:
ביום שבת, ט"ז בכסלו תש"ט (1949) נשלחה מרשעת ערבייה בשם חביבה להטביע בנות ערביות בנות 7-5 בשכונת היהודים (כדי להאשימם בהרג ערבים). פושעת זו הצליחה חלקית במשימתה והצליחה להטביע בבאר המים של משפחת מארי סאלם אל-קיסר זצ"ל שתיים מן הבנות משום שהשלישית הצליחה לברוח. כל תושבי האזור המודאגים "התנדבו" לעזור בחיפושים. לאחר "חיפושים יסודיים" נמצאו הבנות. יהודי הכפר לא הרגישו בתכונה השוררת היות שהיו עסוקים ב"עונג השבת". מיד השמועה נפוצה כי היהודים הטביעו את הבנות. המון צמא-דם נהר אל השכונה היהודית לעשות בהם שפטים. כל יהודי שנקרה בדרכם הוכה עד זוב דם. שישים אנשים (מרבני ונכבדי הקהילה) נכבלו ונשלחו לבית הסוהר. במוצאי השבת כבר צרו על הכפר היהודי מאות מתושבי האזור כשהם משולהבים ודורשים "נקמת דם". היהודים הסתגרו בבתיהם ובבתי הכנסת בפחד אדיר. סכנת מוות ריחפה עליהם. בדרך נס, למושל המחוז נודע שהייתה זו "עלילת דם" וליהודים אין קשר לטביעתן של הבנות. מיד, שלח את חייליו אשר הגנו בגופם על היהודים ואף הצליחו להדוף את ההמון הנסער. למחרת, הילדה שברחה סיפרה בחקירתה את האמת והסגירה את חביבה המרשעת שלאחר עינויים קשים "נשברה" והסגירה את יוזמי המזימה השטנית. אך "פטור בלא כלום אי-אפשר" וכדי לרצות את תושבי המחוז הערביים, נערך "משפט ראווה" לחלק מן "האסירים היהודים". בגלל "חוסר הוכחות" רובם "שוחררו בערבות" ורק ארבעה יהודים "נאלצו" לשלם את המחיר והושארו בכלא עד יעבור זעם והעיר צנעא שקטה ודממה. "תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן".
שבת שלום ובשורות טובות!

תאריך:  11/06/2010   |   עודכן:  11/06/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 מרדכי אליהו
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
בין ר' מרדכי אליהו וקורח ועדתו
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
מאמר מקושקש שמתאים רק לערוץ 7 ל"ת
חילוני בעם   |  11/06/10 10:02
 
- תשובה לחולני בע"מ
יהודיבריא[שומרתומ  |  11/06/10 16:02
2
עד שנזכה לאחדות, בע"ה!
zippi  |  11/06/10 10:05
3
תגובה לחילוני בעם
ד"ר מוטי גולן  |  13/06/10 13:27
4
בין ר' מרדכי
אורי עמר  |  18/06/10 12:56
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
דרור אידר
לסרב לוועדת חקירה בינ"ל    היפו ציונות ופטריוטיות בקרב התקשורת הישראלית    "מהדורת השבט" לערוץ 1    עמוס עוז והרעיון
ראובן לייב
מסעדת "זוזוברה" שבהרצליה מציעה לסועדיה שילוב מוצלח של מעדנים יפניים, סיניים ותאילנדיים, על בסיס של אטריות טריות בעבודת יד מקומית וכאלה המיובאות מהמזרח
אריה יואלי
הגישה לפיה "כל בני האדם שווים" לא נוסדה במהפכה הצרפתית, היא התחילה ביש"ו שהפיץ את גישתם הפסולה של קורח וקין. את פרי ביאושיה אנו סובלים עד היום    מעט לפרשת קורח
אמנון לורד
לנוכח התפוצצות האנרגיה האנטישמית ברחבי העולם בעקבות סיכול משט הטרור, על ישראל להפנים: האנטישמיות אינה סתם התפרצות רגשית. היא אסטרטגיה מכוונת, יעילה, המספקת כיום בסיס משותף לזרמים אידיאולוגיים ודתיים מנוגדים
משה שפריר
אֲבָל מֵראש הָרֵי-הַשֶלֶג, בַּהֲמוּלָה גְדוֹלָה צוֹהֶלֶת - אַחֲרֶיךָ שִירֶיךָ מְפַכִּים לָהֶם
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il