בני בגין סוגר חשבון עם אהרן ברק

השר בני בגין מתנגד להקמת ועדת חקירה שתבחן את שיקול הדעת של שרי הממשלה בעניין אירועי המשט לעזה. וכך אומר בגין מעל דוכן הכנסת:

• "שום ממשלה לא תוכל לנהל מדינה אם ועדה כלשהי, מוסמכת ומכובדת, תדון בשיקול הדעת של שריה, אלא אם כן יש חשד שבעת ששריה הפעילו את שיקול הדעת, היו להם גם שיקולים זרים שאינם ממין העניין... התחום הציבורי הוא התחום הנכון לדון בו בשאלת שיקול הדעת של שרי הממשלה. אפשר לדון על כך בעיתונות, בכנסת, בקבוצות דיון, אבל לא במסגרת של ועדות. יש שתי ועדות המוסמכות לדון בשיקול דעתה של הממשלה ושריה: הכנסת על מאה ועשרים חבריה באמצעות הצבעת אי-אמון בממשלה, והבחירות לכנסת המתקיימות אחת לארבע שנים".

דבריו אלה של בגין עומדים בסתירה חזיתית לדברים שקבעה ועדת כהן, שחקרה כזכור את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. ועדת כהן, שאמנם קרויה כך על-שם השופט יצחק כהן שישב בראשה, אך מן המפורסמות שהאיש הדומיננטי בה היה השופט אהרן ברק - ועדה זו קבעה לעניין אחריות שרי הממשלה כך:

• "נשמעה דעה, אם כי לא במסגרת דיוני הוועדה, שעניין שיקולי השרים איננו יכול לשמש נושא לחקירה בוועדת חקירה... מכיוון ששיקוליהם של השרים הם שיקולי מדיניות, לגבי שיקולים מעין אלה אין נורמות קבועות ולפיכך לא ניתן למתוח על שיקולים אלה ביקורת. דעה זו אנו דוחים. היא אינה מבוססת לא מבחינה משפטית ולא מבחינה ציבורית. מבחינה משפטית - כלל ידוע הוא, ועדים לכך פסקי דין רבים של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, שכל שיקול דעת של רשות ציבורית ובכלל זה שרים, נתון לביקורת ולבחינה בבתי המשפט... מבחינת בדיקת השיקולים ששימשו יסוד להחלטות, לא הבחין בית המשפט מעולם בין חובותיו של שר ובין חובות של כל רשות ציבורית אחרת...
  "על אחת כמה וכמה יש לדחות את הדעה הנ"ל כשמדובר בדיון בוועדת חקירה שחובתה לשקול לאו-דווקא את האספקטים המשפטיים של הנושא, אלא גם, ולפעמים בעיקר, את האספקטים הציבוריים והמוסריים. העדר כל חוק חרות בעניינים שונים איננו פוטר את האדם שמעשיו עומדים לביקורתה של ועדת חקירה מלתת את הדין מבחינה ציבורית על מעשים או מחדלים המצביעים על חוסר יעילות מצידו, על העדר תשומת לב ראוייה לתפקידיו, ועל מעשים שנעשו בפזיזות, ברשלנות, בחוסר תבונה ומתוך אי ראייה הנולד, כאשר על-פי כישוריו של האדם הממלא תפקיד מסויים והתכונות האישיות הנדרשות ממנו במילוי תפקידו היה עליו לראות את הנולד. שום ועדת חקירה לא תמלא את תפקידה כראוי אם לא תערוך ביקורת כזו במסגרת סמכויותיה כלפי אדם שמעשיו ומחדליו נבחנים, יהא תפקידו ומעמדו הציבורי אשר יהא".

עינינו הרואות: בני בגין, בסתירה קוטבית לוועדת כהן, נוקב רק בשמות שני גופים - הכנסת וציבור הבוחרים - כמי שמוסמכים לדון בשיקול הדעת של הממשלה, ומכאן שהוא שולל את סמכותה של ועדת חקירה לדון בכך. האם דבריו של בגין מחזיקים מים? לא ממש. במה דברים אמורים? גם אם נלך לשיטתו של בגין, תעלה מיד השאלה כיצד ועל בסיס מה יקבלו הכנסת או ציבור הבוחרים החלטה מושכלת הנוגעת לאופן תפקודה של הממשלה? ניטול לדוגמה את החלטת שביעיית השרים לעצור את המשט לעזה. הרי ברור שדרך התנהלות השרים בפרשת המשט - על כל התסבוכת הבינלאומית שמתלווה אליה - התנהלות זו היא אחד מאותם מקרים בולטים שראוי לציבור להביאם בחשבון כאשר עליו להחליט בגורל נבחריו בבוא יום הבוחר, הלא כן? ובכן, איך יידע הציבור כיצד תיפקדו שרי הממשלה במהלך אותה פרשה? מי יספק לציבור אינפורמציה רלוונטית ומהימנה על הדרך שבה פעלו השרים? מי יחדור מבעד למחסום השקיפות כדי לדווח לציבור על התנהלות הממשלה בעניינים כל-כך משמעותיים? אין זאת אלא שוועדת חקירה, עם סמכויות כדין, היא זו שראויה לחקור את התנהלות הממשלה באירועים בולטים ומשמעותיים כמו המשט לעזה, ולהביא לידיעת הציבור את המידע הנחוץ לו לצורך השתתפות - אמיתית - בהוויה הדמוקרטית. ובשולי הדברים: נאמר בכותרת לעיל שבני בגין סוגר חשבון עם אהרן ברק, והדברים מחייבים הסבר: ובכן, ועדת כהן - שאהרן ברק היה בה כאמור האיש הדומיננטי - בחנה את תפקוד הממשלה בקשר לטבח סברה ושתילה, ומצאה, בין היתר, ליקויים משמעותיים בתפקודו של ראש הממשלה דאז מנחם בגין המנוח. הוועדה אומנם לא המליצה להרחיק את ראש הממשלה מתפקידו (כפי שהמליצה לגבי אחרים בהם שר הביטחון דאז אריאל שרון), אבל הביקורת שהוועדה מתחה על תפקודו של מנחם בגין כמובן שפגעה בו וחרתה לו מאוד, ואף פורסם שמאז מסקנות הוועדה - מנחם בגין לא החליף עם אהרן ברק מילה. האם דבריו של בני בגין מעל דוכן הכנסת באשר לסמכויותיה, כלומר היעדר סמכויותיה, של ועדת חקירה כלפי שרי הממשלה - האם הדברים הללו של בני בגין מבקשים להתפלמס - ציבורית והיסטורית - עם מסקנותיה של ועדת כהן באשר לתפקוד הממשלה שבראשה עמד אביו? חומר למחשבה.