פעם אחר פעם אנו נוכחים בסכנה הקיומית האמיתית אשר נמצאת בתוכנו -
"ערביי ישראל" - אשר שוב ושוב מזדהים עם אויבינו וקוראים להשמדתנו.
המצב הנוכחי הינו אבסורדי מיסודו. אנחנו נתקלים באוכלוסיה שמקבלת משאבים מהמדינה, צעירייה אינם תורמים למדינה, ולו בצורת שנת שירות ביישוביהם, מקבלים הקלות בכניסה למוסדות אקדמיים, מקבלים מלגות, תנאי מגורים ובו-זמנית קוראים להשמדת המדינה.
אם כן, נוצר כאן מצב ברור של יריקה לבאר ממנה הם שותים.
ממלחמת לבנון דרך מבצע
עופרת יצוקה ועד לאירועי המשט, אנו נוכחים שוב ושוב בצעירי האוכלוסיה הערבית אשר עוסקים בהתססה, בהתפרעויות ובמהומות ששורשן אחד:
חוסר נאמנות למדינה.
חוסר נאמנות זה מלווה לצד פעילות הקוראת להשמדת המדינה, הזדהות עם אויבי המדינה ופעילויות הסתה חוזרות ונשנות.
השבוע הקמפוסים השונים תססו בפעילויות הסתה והתססה של הסטודנטים הערביים אשר פעילים בתאים סטודנטיאליים שונים הקוראים ופועלים להשמדת המדינה כדוגמת: חד"ש, בל"ד, איקרא-בני הכפר.
אותם תאים סטודנטיאליים עוסקים במלאכת ההתססה לא רק באירועים מיוחדים מסוג המשט ה"
הומניטרי", אלא בכל יום ויום. אירועים מסוג המשט משמשים להם כטריגר להפוך את המהומות וההתססה לפעולות ארציות.
היה ראוי שהמוסדות להשכלה גבוהה יפעלו ביד קשה נגד אותם מתפרעים, המשתמשים באקדמיה כבמה להסתה פרועה נגד המדינה והצבא.
היה ראוי שהמדינה תחייב אזרחים אלו לתרום למדינה, אם בצורת שנת שירות ואם במתכונת אחרת.
היה ראוי שנתחיל לטפל בבעיה משורשה, וכמו שנאמר, הבעיה היא חוסר הנאמנות של האזרחים הערביים למדינה ולקיומה. לא יעלה על הדעת שהנ"ל יאכלו את העוגה וישאירוה שלמה. וכאן המדינה צריכה להתערב ויפה שעה אחת קודם.