זה כמה עשורים שנקבעים כללים רבים בדיני החברות ובנושאים כלכליים, וכעבור זמן נמצא שהכללים אינם יעילים ואינם משיגים את המטרה, לעתים אף מרעים את המצב.
הדוגמאות רבות:
רצו להגביל את שכר הבכירים, קבעו שיש לפרסמם. האם זה עזר? לא;
קבעו שוועדות ביקורת וועדות בעלי עניין צריכות לאשר את העסקות עם בעלי עניין. האם זה עזר? לא;
קבעו שדח"צים ודמ"צים יכהנו בדירקטוריונים כדי לשמור על האינטרס הציבורי. זה לא עזר;
קבעו נושאים שהאסיפה הכללית צריכה לאשר החלטות, כגון בשיפוי דירקטורים. האם הייתה אסיפה שלא אישרה זאת? לא;
מחר יקבעו שהאסיפה הכללית תאשר שכר המנהלים. האם תהיה אסיפה שלא תאשר? כמעט שלא.
ולנושאים אחרים:
קבעו כללים נוקשים בדיני מכרזים, כדי לשמור על טוהר המידות, היעילות והמחיר המיטבי. האם המטרות הושגו? לא;
הגיעו לאבסורד - כדי לקיים את עיקרון השוויון, פסלו מכרז עקב ערבות גבוהה מדי;
רצו למנוע ריכוזיות בסקטור אחד, יצרו ריכוזיות מסוג אחר;
רצו לתקן את שוק ההון, יצרו בעיות אחרות.
מחיר הטעויות גבוה מאוד. בעבר הקדישו הדירקטוריונים את רוב זמנם לדיונים עסקיים ומיעוטו לפורמאליות, כיום התהפך המצב.
לשאלה כיצד אחרי כל-כך הרבה דיונים ציבוריים ומקצועיים, וכל-כך הרבה כללים, התוצאה כה גרועה - ישנן תשובות אחדות. מלבד ההתערבות האינטרסנטית, אני מוצא מכנה משותף רחב לכישלונות: במקום כללים חדים ומעטים המבוססים על השכל הישר קבעו כללים רבים, מסורבלים, לא מובנים או קפדניים עד כדי אבסורד. המשפט החליף את הכלכלה. משפטנים, שאינם מכירים את המהות העסקית, קבעו את הכללים. בגלל ריבוי עורכי הדין, מוצאים מסלולים עוקפים לכל החלטה. המצב מעורר השתאות בחוסר ההיגיון שבו ובתוצאותיו. לעתים אמרו: לא ניתן למנוע עקיפת הכללים, לכן נשלים עם התופעה.
אפשר היה לקבוע כללים מעטים וברורים, כגון אין שכר בגובה מסוים, או יש מס פרוגרסיבי, אין עסקות עם בעלי עניין, דירקטורים מקרב הציבור ייבחרו רק מתוך רשימה ממלכתית של דירקטורים מקצועיים, שיפוי ביטוחי לדירקטור אפשרי. אין חריגות בנייה. בניית מגדלים על ראש הר או גבעה - אסורה. במכרזים עדיף לקבוע רשימת מורשים ולהתמקד ביושרם ובמקצועיותם של המחליטים.
השאיפה לשלמות ולמענה על כל המצבים קיימת פחות במינהל עסקים, שם מעדיפים שמונים אחוזי הצלחה על פני כישלון שנגרם עקב התמקדות בעשרת האחוזים הבעייתיים, ובכך מסכלים את כל המאה אחוזים. כלכלנים כפרופסורים
אמיר ברנע, חיים לוי ובן בסט היו קובעים כללים קצרים וברורים ליישום. הגיעה העת להחזיר את הכלכלה לעסקים ואת המשפט ליעדו הקלאסי: לעסוק בניסוח ובשיפוט, כי מלאה הארץ משפט, אך לא הכל משפט.
