|
הנמל שבו עגנה אוניית השיט שלנו בשם "פנטאסיה", שמו "לה גולט" - la-guelette, בערבית - "חאלק אל וואדי", שנמצאת ממש באצבע מעל ללוב, מעין מפרץ טבעי של הים. ב"לה גולט" דָרכוּ היהודים בהגיעם לחוף תוניסיה. רבות מסופר על הקהילה העתיקה של יהודי תוניסיה, בעת העתיקה ובימי הביניים, כאשר חסדם היו תלוי באופי השליטים. אולם גם לאחר המאות ה-14-13 כאשר הורע מצב היהודים, הרי במאה ה-15 היגרו אליהו יהודים מספרד ומאיטליה. גם במאה ה-19 עברה תוניסיה תהפוכות שלטון שבהן הושפעו היהודים לטוב ולרע בהתאם לשליט ומידת הסובלנות כלפי הקהילה היהודית. עם כיבוש תוניסיה על-ידי הצרפתים בשנת 1881 חל שינוי לטובה במצב היהודים. בשנת 1910 הורשו יהודי תוניסיה אף להחזיק באזרחות צרפתית. הפדרציה הציונית נוסדה בתוניסיה בשנת 1920. היא ייצגה שמונה אגודות ציוניות. הפדרציה הציונית ערכה התרמות כספיות בקרב יהודי תוניסיה להסתדרות הציונית העולמית. במסגרת הפעילות הציונית בתוניסיה התקיימו בחירות לצירים שייצגו את יהדות תוניסיה בקונגרסים הציוניים. למרות השיפור במצב היהודים, עדיין לא יכלו הצרפתים לעצור כל התפרעות המונית של אנשי תוניסיה, וכך היה בשנת 1934 כאשר המון זועם ביצע פרעות קשים ביהודי תוניסיה ובמאורעות אלו נהרגו 25 יהודים, ביניהם נשים וילדים. במלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי תוניסיה עקב שיתוף הפעולה בין משטר וישי וגרמניה, כאשר המצב הגיע עד כדי כך שבית הכנסת הגדול של תוניס שימש כאורווה לסוסי הצבא הנאצי. במשך שבעת חודשי הכיבוש הנאצי יהודי צפון אפריקה סבלו ממעשי פוגרום ללא הגנה ונשלחו למחנות ריכוז ועבודה. בתוניס אף נבנה מחנה השמדה, אך לא החל לפעול. בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל, נמנו בתוניסיה כ-105,000 יהודים. בשנת 1956 עזבה צרפת את שטחי תוניסיה והיא קיבלה את עצמאותה. מאותה העת נפגעו היהודים ורבים הבינו כי אין סיכוי רב כי יוכלו להתקיים עוד זמן רב במצב שכזה. כתוצאה מכך, משנת 1956 ועד שנת 1967 עזבו את תוניסיה כ-80,000 יהודים, כ-40,000 מתוכם עלו לישראל וכ-40,000 היגרו לצרפת. בשנת 1967, עם העזיבה ההמונית של היהודים, ערכו המוסלמים פרעות קשים ביהודים הנותרים, ברכוש ובבתי הכנסת שנותרו בתוניסיה. בשנת 1960 חולל בית הכנסת הגדול של תוניס. כיום מתגוררים בתוניסיה כ-1,800 יהודים, רובם מרוכזים בתוניס ובאי ג'רבה. הם זוכים ליחס של כבוד והמסורת שלהם נשמרת.
|
|
ככל שאני ביקשתי ללמוד על תוניסיה בפרט וצפון-אפריקה בכלל, הוא ביקש להתבטא (שכן הוא מעודכן מאוד בנעשה כאן) בנושא הישראלי-ערבי, נכון יותר - הפלשתיני. הוא הזכיר את מייסד תוניסיה החדשה חביב בורגיבה, ליברל וסוציאליסט, אשר הכניס רוח מודרנית למדינה. למעשה, היה הראשון שרצה לראות פתרון יהודי-ערבי בארץ ישראל, ובכך הקדים את התקופה. אבל הוא השתומם שלנוכח חלון הזדמנויות שלו ייחלו הדורות הקודמים של ישראל, החלון לא נפתח. הוא לא פותר את הפלשתינים מאחריות, בין היתר לקיבוע מצב הפליטים חצי יובל לאחר ש"עזבו או שגורשו" - כדבריו. אבל הם ה-under dog באנגלית במבטא הצרפתי עם ה-ר' הגרונית. הם נתונים לכיבוש. "אתם הכובשים. האחריות מוטלת עליכם לשים קץ לכיבוש בדיוק כמו שדה-גול שם קץ לכיבוש צפון-אפריקה. ודה-גול", הדגיש חביב, "היה מנהיג לא רק לאומי אלא לאומני, עד למועד מסוים. ולא היה חסר שירצחו אותו כמו שרצחו את רבין. אבל הוא היה איתן בדעתו לשים קץ לאימפריאליזם הצרפתי. וזה השתלם בטווח הקרוב והרחוק. הנה השפה השנייה שלי היא צרפתית. אני מושפע מאוד מתרבות צרפת". והוא הוסיף: "אני מוכרח לומר לך שהידידים שלכם כאן, ויש לכם כאלה, פשוט לא מבינים אתכם. הרי אם בן-גוריון היה חי הוא היה תופס את השור בקרניו והיה קופץ עליו. שער בנפשך, שלום בין ישראל לבין כל מדינות ערב, ואתם מסרבים". הוא השתמש במונח האנגלי refusniks. הוא סיפר לי על ויכוחים שהיו לו עם סטודנטים בנושא ישראל והפלשתינים, ובכל פעם שהוא ניסה להביא דוגמאות חיוביות, בא איזה אירוע וסטר על פניו. וודאי שהוא הזכיר את המצור על עזה, וזה היה עוד לפני המשט. עזה הפכה למותג בינלאומי. הוא היה מוטרד. וזאת לנוכח העובדה שישראל היא מדינה דמוקרטית, לא כמו שכנותיה - הדגיש, והציבור יכול להשפיע. בדיעבד הייתה עוד סיבה לכך ששמחתי על שהוא לא הזכיר את עזה. שכן, האיש הדעתן הזה, מן הסתם לא היה מסתפק במשט אלא מקשה מדוע בעקבות הכישלון, ביבי טיפס בסקרים. אז לך וספר לתוניסי התמים הזה, שאנו חיים בארץ בעידן השבטי, וככל שהמצב בחוץ רע יותר, ככה בפנים טוב יותר. המסקנה היא שהדבר הטוב ביותר הוא יצירת משברים - על-ידינו, ואם עלי-ידי אחרים - עוד יותר טוב. פתאום ראיתי לנגד עיניי, ערבי מוסלמי, אוהד ישראל ואת הישגיה, המייחל לשיתוף פעולה איתה בכל התחומים, מדבר במרירות, בטינה ובהרבה אכפתיות, כאילו שהסוגייה נוגעת לו במישרין. את העובדה שיש ערבים בפרט, ומוסלמים בכלל, אשר אוהדים את ישראל (הגם שהם מפרידים בין הממשלה לבין העם, וגם חביב במקרה אחד עשה זאת כאשר הזכיר את רבין) למדתי בביקורים ממושכים יותר באינדונזיה ובאוזבקיסטאן. והנה כאן, בביקור חטוף בתוניס, אני מקבל את הפרדיגמה הזאת על קצה המזלג, במלוא החריפות שלו. אנחנו רואים את העולם בפריזמה של סוכנויות החדשות, שמביאות כותרות, אשר משקפות מציאות. אבל הן לא כל המראה שמביאה את כל התמונה. העולם לא נגדנו, גם לא בהכללה – העולם הערבי. אתה לומד בחוץ כי בחזית שעומדת נגדנו נמצאים, לעתים קרובות, אנו עצמנו. חביב לא אמר זאת מפורשות, אך זה היה די שקוף. אתה שט באונייה ששמה "פנטאסיה" כדי לגלות שלעתים רואים בחוץ את המציאות שלנו טוב יותר מכפי שאנו רואים אותה כאן, על אדמת הארץ שלנו. ערך מוסף ליציאות. רואים עולם - רואים את ישראל ומצבה בעולם.
|
|
|
|
|
|
עלי המדריך הבטיח לי כי בהפסקה בעת קניות בשוק הוא יספר לי קצת על הקהילה היהודית בתוניס. קניות בשוק, כידוע לכל תייר, הן חובה, ובמסגרת סיור מאורגן, הן חלק אינטגרלי ממנו וזאת רשת מאורגנת וממוסדת היטב, עם חנויות "נבחרות", מוצרים נבחרים וכיו"ב. מכיוון שעלי היה עסוק, נכנסתי לחנויות וחיפשתי כמה פריטים. באחת החנויות עמד בחור והוא שם לב לתג שעל החולצה שלי, שמעיד שאני בקבוצת סיור מאורגנת של אוניית שיט. הוא נראה בשנות ה-30 לחייו, בחור נאה למדי, שיער מקורזל מלא ככדור, הסנטר חתום זיפי זקן לפי האופנה, ומשקפי חוט על אפו. הוא שאל אותי מאיפה אני. ואני אומר לו שאני מישראל. "בוא נשתה קפה, יש כאן בפינה דוכן של קפה נפלא, נשב לנו ונשוחח". אמרתי לו: "ת'פאדאל" - בעונג. הוא שאל אם אני אוהב קפה טורקי, ועניתי בחיוב אף שאני מרבה בדרך כלל לשתות הפוך או אספרסו, אבל אם אתה בעָרָב, נהג כערבי. מסתבר כי הקפה הטורקי המשובח גדל לא בברזיל ולא בטורקיה, אלא בתימן. הוא הזמין, וכעבור כמה דקות הגיע בחור צעיר עם שני פינג'אנים, כוסות מים, עוגיות קטנות תפוחות, בדומה לספינג' מרוקאי, ובצד דבש ואגוזים מרוסקים. חג לעין ולחיך. הוא הציג עצמו: מרצה באוניברסיטת תוניס. אוניברסיטת תוניס, הסביר, היא אוניברסיטה ציבורית ממלכתית, ואף שבממדים מערביים היא לא גדולה - 32,000 סטודנטים ו-1,300 מרצים ואנשי מינהל, שמה יוצא לפניה על השימוש היעיל בכוח-אדם ובמשאבי מחקר. הוא אמר את השם, אך אני אציג אותו כ"חביב", שכן כזה היה. אני הצגתי את עצמי ואת הדיסציפלינה האקדמית שלי. הסתבר כי הנושא המשותף שלנו היה "מדעי מדינה", אחד החוגים הראשיים במסגרת לימודי התואר הראשון שלי באוניברסיטה, ונושא שהוא מרצה בו. הבקיאות שלו בנושא יהודי תוניסיה, ההיסטוריה שלהם, ובייחוד קהילת ג'רבה על גאוניה וחכמי הקבלה שלה, חורגת הרבה מעבר למדעי מדינה, אף שהאלמנט הדמוגרפי במדע זה אינו מבוטל. אבל זה היה המתאבן. הוא רצה לדבר על האזור שלנו ובייחוד על ישראל. להערכתו, היחס מצד תושבי תוניסיה ומרוקו לישראל, לא נובע מן העובדה שהיהודים משמשים בעת החדשה יועצים חשובים לשליטי המדינות הללו. היחס נובע מן ההיסטוריה הארוכה והשכנות עם היהודים. הוא מביא לדוגמה דווקא את ג'רבה, שבה עדיין יש קהילה יהודית פעילה מאוד, והוא נוהג לבקר בה ויש לו ידידים יהודים.
|
|