הקַצב מאשדוד
מזל בר-אושר טענה בחקירתה כי לא התכוונה לרצוח את טלי עטר. אלא מה, הייתה לה סכין ביד. דומני שלא צריך להכיר את חוקי מרפי כדי לדעת, כי בדומה לאקדח תלוי. שסופו לירות, כך סכין ביד - שלא נועדה לחיתוך לחם או עגבניות - סופה לדקור. הדקירה (ובעצם הדקירות) עלולה להיות קטלנית, כפי שקרה למרבה הצער במקרה של עטר ובמקרים רבים אחרים. זאת מעֵבר לעוּבדה שבר-אושר שיספה את גרונה של עטר, וחתכה בה כמו בסכין של קצבים.
אבן הורגת
רק בשבוע שעבר נפתח כביש 443 לתנועת פלשתינים, בהוראת בג"צ, וכבר מכוניות ישראליות נרגמו באבנים. תזכורת: אבן עלולה להרוג, כפי שהיה במהומות ואדי ערה ובמקרים אחרים. מדובר אפוא בסכנת נפשות. על הכנסת לחוקק לאלתר במקרה זה חוק עוקף בג"צ, שיביא לסגירת הכביש לכלי רכב פלשתינים, כפי שהיה הדבר לפני הפסיקה בגלל הסכנה הביטחונית. זאת בטרם יהיה, חלילה, מאוחר מדי. האינטרס של חיי אדם עליון יותר מזכויות הפלשתינים, ועליו להיות השיקול המכריע בסולם הערכים.
לגיטימציה לשכרות?
השופטים מוכנים להכיר בכך, במסגרת הסדר טיעון, כי המאבטח ארז אפרתי, המואשם במעשים מגונים, פגע במתלוננת מתוך מצב של שכרות מלאה. דומני כי תהיה זו טעות חמורה להקל בעונשו של הנאשם על-רקע שכרותו, בעיקר בגלל הלגיטימציה שעלולה להשתמע מכך לאלכוהוליזם, וחמור מכך לעבירות במצב של שתיינות. יש לזכור כי אומנם אדם עלול לאבד שליטה במצב של שכרות, אולם ההחלטה להשתכר או לא - מתוך הכרה בתוצאות המעשה - נתונה בידו. אפרתי, כאדם בוגר, צריך היה להימנע משכרות כדי לא להגיע לחוסר שליטה במעשיו ולפגיעה במתלוננת. למרבה הצער, לא מעט עבירות רצח ואונס בוצעו מתוך שכרות. בשעה שהמדינה מנהלת קמפיינים אינטנסיביים נגד השתיינות והשלכותיה החמורות, אין להכיר בה מבחינה משפטית כנסיבה מקילה.
חצי הכוס המלאה
לא מכבר פורסמו נתוני סקר, לפיו רק 48% מכלל הציבור החרדי עובדים, והתקשורת יצאה בביקורת חריפה נגד נתונים אלה. השאלה היא מדוע לא לראות את חצי הכוס המלאה - את המהפך המבורך שחל בקרב החרדים, במיוחד בעשור האחרון, שכמעט מחציתם (!) משתלבים בשוק העבודה. למעלה מכך, כפי שמציינים המעסיקים והחוקרים במכון למחקרי דמוקרטיה, החרדים מהווים כוח-אדם איכותי ביותר הן בצבא (הנח"ל החרדי) והן במקומות העבודה. המכללות החרדיות הרבות, שקמו לאחרונה לגברים ולנשים, מעידות על הביקוש הרב להכשרה מקצועית בקרב המגזר, וזו כבר בשורה משמחת.
לא חכם
כנגד הטענה על אפליה עדתית בבית הספר בעמנואל, הציגו ההורים את העובדה כי 29 בנות מתוך 74 תלמידות בבית הספר הן ספרדיות. כיצד אפשר אפוא לטעון כי מדובר בעלה תאנה ספרדי, כאשר הבנות הספרדיות מהוות למעלה משליש מכלל התלמידות, הרבה יותר מהספרדי היחיד לרפואה, השופט
אדמונד לוי, בבית המשפט העליון? חבל שכבוד השופט חיפש להיות צודק, ולא חכם. אחרת היה שם לב, כי הגיוס לנח"ל החרדי, כמו גם שילוב החרדים בשוק העבודה, נעשו מתוך הבנה, ולא בדרכי כפייה. אין ספק ששליחת ההורים החרדים בבית הספר החסידי לכלא רק תעמיק את הפערים בין החרדים לחילונים, ותגביר את אי האמון שלהם בבית המשפט. האם לחֶברה כזאת ייחלנו?
כחגבים בעינינו
בפרשת שלח, שקראנו לא מכבר בשבת, מתוודים המרגלים: "וַנהי כחגבים בעינינו, וכן היינו בעיניהם". הרב הירש מצביע על עיקרון פסיכולוגי חשוב של הפסיכולוגיה המודרנית. הוא שואל, מדוע נִדמו המרגלים בעיני תושבי הארץ לחגבים? והתשובה היא, משום שכך נִדמו בעיני עצמם. ובמילים אחרות: הדימוי העצמי שלנו בעיני אחרים, נקבע על-פי הדימוי שלנו בעיני עצמנו. דומני כי עיקרון זה נכון גם ביחסים הבינלאומיים של ישראל עם מדינות אחרות בכלל, ובפרשת השייטת בפרט. ההשפלה העצמית בעקבות הפרשה, והתרפסותנו בפני העולם, היא שגורמת להשפלתנו בדעת הקהל העולמית. עלינו להפגין גאווה לאומית, ואמונה בצִדקת דרכנו וזכותנו המלאה להגנה עצמית. אין להיכנע לדרישות אובמה ושות' להקמת ועדת חקירה ממלכתית, כאשר מדובר באוניית טרור. אגב, מעַז יָצא מתוק. וגם אם ההנהגה הפוליטית של מדינות העולם הייתה נגדנו בפרשה עגומה זו, מתברר באתרי האינטרנט כי ישראל זכתה לתמיכה רבה של תושבים רבים ברחבי הארץ והעולם כולו.
חרדים לחינוך
התקשורת, שיצאה בכותרות רעשניות נגד בית ספר "בית יעקב" בעמנואל, על-רקע הפרדת הבנות הספרדיות, ראוי שתדע שלרשת יש מערכת חינוך מפותחת ומתקדמת ביותר. בסיור במפעלי החינוך והשיקום של רשת "בית יעקב" בירושלים ציין בהתרגשות ראש העירייה,
ניר ברקת, כי הם יכולים לשמש מודל חינוכי לגנים ולבתי הספר הכלליים, לא רק בבירה אלא במדינה כולה. החינוך העצמאי מקבל, החל מהגיל הרך, ילדים מוגבלים הלומדים במסגרת משולבת של כיתות טיפוליות וכיתות רגילות, כדי להכשירם להשתלבות נורמטיבית בקהילה. הכיתות מאובזרות במיטב הציוד החדיש והמשוכלל. גם דני בר גיורא, ראש מינהל החינוך בעירייה, לא הסתיר את התרגשותו מהביקור, וחתם אותו במילים: "עשיתם לי היום בית ספר. מבחינה פדגוגית יש לחינוך הממלכתי הרבה מה ללמוד מכם". שומעים טוב? לתשומת לב שר החינוך,
גדעון סער.
עם הספר
שמתם לב מי הם שיאָנֵי קריאת ספרים בירושלים, שזכו לאותות הצטיינות מטעם ראש העירייה, ניר ברקת? כן, כולם תלמידי בתי ספר דתיים-תורניים (נועם, חורב ואפרתה). עובדה זו, גם בעידן האינטרנט, בהחלט יכולה ללמד דבר או שניים על הרגלי הקריאה של התלמידים הדתיים, על התמדתם ועל אהבתם לספר. בשעה שאצל עמיתיהם בציבור הכללי, שמבלים חלק גדול מזמנם בצ'טים ובפייסבוק, חלה ירידה בקריאת ספרים, הרי שהתלמידים הדתיים, שמתחנכים מינקותם על ברכי לימוד התורה, והתמדה בה, לא נוטשים את אהבתם לקריאה ודבקותם בה. נראֶה כי הם המגלמים את המשמעות המקורית של עם הספר בלי מרכאות. ברכות חמות לזוכים.
רואים ירוק
כל הכבוד למכללת הדסה על היוזמה המבורכת לפעילות ירוקה בהתנדבות של סטודנטים בתמורה למילגה. דומני כי מעֵבר להתנסות מעשית של הסטודנטים בחוגים הרלוונטיים, אי-אפשר להתעלם מהיתרונות הגלומים בפרויקט זה. בראש ובראשונה תרומה לקהילה, כשהסטודנט המקבל גם נותן בנוסח 'בנק הזמן'. יתרה מכך, מדובר בתרומה ייחודית אקולוגית החשובה לטיהור הסביבה, דוגמת ניטור איכות האוויר, הקמת גינות ירוקות, מיחזור חומרים לבניית מתקנים וספסלים. כל זאת תוך הגברת המוּדעוּת הסביבתית בקרב הציבור הרחב. ראוי לציין כי הפרויקט מנוצל גם לשירות מוסדות נכים, המשתתפים בפעילות, דבר שהוא גם בעל משמעות טיפולית ושיקומית חשובה. אין ספק כי אחרי פרויקט החונכוּת פר"ח לסטודנטים, המיזם הירוק הוא הדבר הבא.
כחגבים בעינינו
בפרשת שלח, שקראנו בשבת שעברה, מתוודים המרגלים: "וַנהי כחגבים בעינינו, וכן היינו בעיניהם". הרב הירש מצביע על עיקרון פסיכולוגי חשוב של הפסיכולוגיה המודרנית. הוא שואל, מדוע נִדמו המרגלים בעיני תושבי הארץ לחגבים? והתשובה היא, משום שכך נִדמו בעיני עצמם. ובמילים אחרות: הדימוי העצמי שלנו, בעיני אחרים, נקבע על-פי הדימוי שלנו בעיני עצמנו. דומני כי עיקרון זה נכון גם ביחסים הבינלאומיים של ישראל עם מדינות אחרות בכלל, ובפרשת השייטת בפרט. ההשפלה העצמית בעקבות הפרשה, והתרפסותנו בפני העולם, הן שגורמות להשפלתנו בדעת הקהל העולמית. עלינו להפגין גאווה לאומית, ואמונה בצִדקת דרכנו וזכותנו המלאה להגנה עצמית. אין להיכנע לדרישות אובמה ושות' להקמת ועדת חקירה ממלכתית, כאשר מדובר באוניית טרור. אגב, מעַז יָצא מתוק. וגם אם ההנהגה הפוליטית של מדינות העולם הייתה נגדנו בפרשה עגומה זו, מתברר באתרי האינטרנט כי ישראל זכתה לתמיכה רבה של תושבים רבים ברחבי הארץ והעולם כולו.
