הרעיון "נולד" אצלי לאחר תקופה ארוכה שאני כותב בנושאי אקטואליה - בוערים ואולי קצת פחות - ודווקא משום כך.
הכתיבה הממושכת בנושאים שאותם ואיתם אנו חיים הרבה זמן ושרבים מהם לא יורדים מהכותרות, יצרה מצב שמסיט את הנושאים מהיכן שהיו צריכים להיות - בוערים ודחופים - וכך יוצא ש"מרוב עצים לא רואים את היער". כלומר, כותבים על שרשרת אירועים כמו פשיעה, הרחוב ואי-התייחסות לנעשה בו, כאשר אירועים אלו מתעצמים כל הזמן. כמו-כן, מדובר גם באירועים הקשורים באיכות חיים, כמו התחבורה הציבורית שמחייבת מאמר נפרד ונוקב. וכך רשימה של תופעות שהציבור חי איתן, כמו עם מזג האוויר, שכידוע משלימים איתו כי אין מה לעשות בנידון - התופעות יידונו במסגרת הרשימות שיובאו בהמשך.
מה שבכוונתי לומר זה שרשימת החוליים הרבים שיש במציאות שלנו, שכל אחד מהם, כאמור, שווה מאמר נפרד, אבל לענייננו, כבר אין טעם לנתח אותם ועל כן יש ללכת בגדול ולעסוק בכיצד הם הופיעו במציאות שלנו והגיעו לממדים קרובים לאלו שבניו-יורק, שחייבו את כניסת ג'וליאני והמהפכה שעשה והביאה לשינוי גדול שם. מכל מקום, אם עדיין (לא יודע בדיוק), לא הגענו למצב בניו-יורק, אנו בדרך הבטוחה לקראתו.
לאור המציאות שלנו, החלטתי לזנוח את הכתיבה על האירועים הקשים אצלנו ולהתמקד בגורם המרכזי שבעטיו הגענו אליה.
לדעתי, הבעיה המרכזית שלנו היא היעדר נציגי-ציבור אמיתיים. הקיימים הגיעו לתפקידיהם במקרה ובאמצעות "טרמפ" גדול: איש שרצה להקים ממשלה, לשלוט וליהנות ממנעמי השלטון, החל לקבץ כל מיני מפלגות קטנות ורסיסי כאלה שלא היה להן מספר נציגים בשביל פחות מזה ובאמצעות כל מיני קומבינציות, קמה קואליציה והנה יש ממשלה. הללו אינם חייבים כלום לבוחריהם, כי גם לא נבחרו על-ידם, לא הייתה בבחירה זו את התלות הדרושה וממנה פני דברים אחרים חיוביים בשלטון.
אחת התופעות שהרביתי לכתוב עליהן, על מכתבים שכתבתי לשר זה או אחר, שלרוב לא נענו - אתה, מכתבך והנושא כמוהם כעב"מים. בהמשך הדברים שיובאו, אתייחס לכמה מהבעיות שלנו, ככל שהללו יעלו בזכרוני בעת כתיבת הדברים. מכל מקום, הטיפים כמצוין בכותרת, כוונתם שמי שירצה להיבחר לכנסת כדי להיות באמת נציג-ציבור, ייקח את הדברים כאן וטובים מהם, ויעמידם בראש מסע הבחירות שלו.