סיפור מבית אבא על להקת תרנגולים שטיילה לה להנאתה באחו, ובחוץ כידוע סכנות רבות יש האורבות:
הגיע הערב, עת לישון. עפו להם התרנגולים על העץ וכל אחת ואחד מהם התנחלו על ענף נוח ללינת הלילה. מעט אחר חצות התעוררו להן כמה תרנגולות וביקשו מהגבר שבחבורה לקרוא (מאחר שיש לשכווי בינה להבדיל בין יום ללילה). אמר להן הגבר, כי עדיין מוקדם ויש לחכות לניצוץ זריחה ראשון. לא עבר אך מעט מהזמן ושנתן של הפטפטניות נדדה שוב, ושוב ביקשו את הגבר לקרוא, קוקוריקו. היסה הגבר אותן ואמר: גבירותיי, מעט אשראי בבקשה, זהו תחום התמחותי. נא לתת לי בעניינים שאני מבין בהם להחליט. אם אקרא עתה, ועוד לילה ארוך לפנינו. ייגלו מקום לינתנו השועלים וימתינו כאן עד שנרד ונהיה טרף קל לשיניהם, ומעדן לאצטומכא המקרקרת שלהם (לקיבתם). שוב השתרר שקט לזמן מועט בלבד, והתרנגולות, כמו תרנגולות, מה לעשות, התחילו להשפיע על הגבר בדמעות שליש ובדרכי חיזור שונות עד שלבסוף נשבר. או אז, כעבד ליצריו, האידיוט הנרצע קרא בקול קוקוריקו. כל שנדרש עתה מכן, גברות נכבדות, זה לנחש מה קרה ללהקה.
אמר אבי ז"ל, ושלא יישמע שוביניסטי: לעולם שאל בעצתה ועשה כחוכמתך!!!
כדי לשחרר את גלעד היה צריך שליט עם ביצים. ומה שיש לנו אלה מריונטות.