"הילדים בימינו אוהבים מותרות, אינם מכבדים את המבוגרים ואוהבים לפטפט במקום לעסוק בפעילות גופנית [...] הם מתנגדים להוריהם ונוהגים בעריצות כלפי מוריהם". משפט זה, שנשמע כאילו הוא נאמר זה לאחרונה ומשקף גישה ביקורתית של חלק מהמבוגרים כלפי המתבגרים, שייך בעצם לאחד האישים הדגולים שידעה האנושות אשר הניח בכתביו את התשתית לפילוסופיה המערבית המודרנית - אפלטון. ואכן, שנת הלימודים האחרונה בבתי הספר התיכוניים הראתה כי הדור החדש לא רק שאינו הולך ומשתפר, אלא שקרוב לוודאי שמשרד החינוך יצטרך לאמץ בקרוב שיטות חדשות הבוחנות את התלמידים, כיוון ששיטת הבגרויות הישנה הולכת ופושטת במהירות את הרגל, או לפחות המטרות שעמדו בבסיס בחינות אלו מלכתחילה.
קיימת הסכמה בקרב מרביתם של בני החברה כי מטרתו המרכזית של בית ספר התיכון היא "להשריש בלב הלומדים את קנה מידה לערכים שבעזרתו יבחינו בין הטוב לרע". כבר במטרה מרכזית זו כשלנו, כשהדוגמה המובהקת ביותר היא המקרה שהתרחש השנה עם בחינת הבגרות במתמטיקה. מובן שתמיד היו העתקות בבחינות, וגם כותב שורות אלו חזה בהן לא אחת עוד בתקופת לימודיו בתיכון, אך נראה שהיום עלו לרמה חדשה. מבלי להוריד מחומרת המעשה של אז, הרי שפרסום של מבחן שלם ברשת האינטרנט מראה כי הילדים של היום לא רק שאינם מודעים לבעיה החוקית שבכך, אלא גם לזו הערכית. מוטב אם כך שיעניק משרד החינוך יותר שעות למחנך ופחות שעות למקצועות אחרים, כי מוטב שיידעו פחות תנ"ך ופיזיקה, אך יהיו בעלי סולם ערכים גבוה יותר אשר קשה מאוד להשלימו בשלבים מאוחרים יותר של החיים, ובמיוחד בצה"ל, שגם מי שלא שירת בו ודאי שמע על אודות השיטות השונות להוצאת הגימלים שנועדו לתחמן את הרופא כדי להעביר עוד יום בבית.
יעדי החינוך העל-יסודי בישראל מוגדרים בחוזר המנהל הכללי כ"השכלה כללית והכשרה אינטלקטואלית, הכשרה ללימודים גבוהים והכשרה לחיי בוגר בחברה הרחבה". גם אם נניח כי בית הספר מעניק לבוגריו השכלה כללית (אשר גם על טיבה של זו ניתן להתווכח), הרי שקשה לומר כי הינו מכשיר אותם אינטלקטואלית או ללימודים גבוהים. התחרות הסמויה שהייתה פעם בין בתי ספר אקסטרניים לאינטרניים על ממוצע בגרויות גבוה יותר, הפכה היום לגלויה. המורה פחות מתעמק בחומר מכיוון שעליו מוטל הלחץ להספיק הכל עד סוף השנה, כשלקראת המבחן נעשה מרתון שבודק לא הבנת התלמידים את החומר אלא טכניקות מלאכותיות כיצד לזכור אותו טוב יותר במבחן, ובכך להבטיח ציון גבוה יותר לעצמם ולבית הספר בדירוגו על-ידי משרד החינוך. על כן, הלחץ שמופעל על המורים שנמדדים לפי הישגיהם של התלמידים, מביא אותם לתת ציוני מגן גבוהים אשר פעמים רבות אינם משקפים את הישגיהם של התלמידים, אך "מצילים" אותם (לכן פעמים רבות נקראות בחינות אלו "מגן") וגורמים להם לצאת מבית הספר עם תעודת בגרות סבירה.
הבנה קשה זו כי בחינות הבגרות כבר לא משקפות מיומנויות למידה, מחייבת את המערכת למצוא שיטת בחינה חלופית או הורדת עומס החומר הנוכחי. מוסדות להשכלה גבוהה כבר מזמן הבינו זאת ומבקשים מלבד ממוצע הבגרות גם את מבחן הפסיכומטרי. אך יש שיאמרו כי גם זמנו של זה עבר. ואכן, בשיעורי הכנה אליו מתמקדים לא בהבנת השאלה (כשעל כך נופלים רוב הסטודנטים בעת שמגיעים למבחנים באקדמיה) אלא איך לענות על הסוג שלה במהירות הרבה והיעילה ביותר על-מנת לעבור לשאלה הבאה. מכאן, כי גם סוג זה של בחינה אינו בודק מיומנויות למידה אלא שינון של טכניקות מתוחכמות, כשבמקביל גם בין המכונים השונים קיימת היום תחרות לגבי מי יוציא את הממוצע הגבוה ביותר, כאשר 'מירוץ חימוש' זה פוגע בסופו של דבר בתלמידים עצמם.
כך הולך ומתפתח דור שאין לו שום ידע או מושג בהיסטוריה של עמו או בזכויותיהם של מיעוטים בחברה, וזה גם לא מעניין אותו - "את הבגרות שלי כבר עשיתי". נניח בצד את הסכנה הטמונה בכך לדמוקרטיה, ונתייחס לעובדה שהם מגיעים לאוניברסיטה או למכללה כשרובם אינם יודעים ללמוד בצורה מקצועית, לסכם את דברי המרצה, לכתוב עבודה, לנמק את טיעוניהם, להפריד בין עיקר לטפל במאמר וכיו"ב. זאת כיוון שהתרגלו לחומר שנלעס והוכתב עבורם על-ידי מוריהם, וכעת הם מחפשים רק שיטות כיצד לזכור את החומר על-מנת לעבור את המבחן, כשאחריו הוא ייצא מראשם באותה מהירות שנכנס לשם. אך זאת לא אשמתם, משום שלכך הם התרגלו והורגלו.
מה שהפך היום לעיקר במערכת החינוך הוא אם כך לא התוכן אלא השינון, והיטיב לתאר זאת הסוציולוג והמחנך הישראלי יחזקאל קויפמן, שראה דרכו פיתוח יראת
כבוד למקצועות השונים בכלל וכלפי המורים בפרט: "לפיכך ברור, שאין החינוך יכול לוותר על השינון [...] הלשון, הכתב, הכתיב נלמדים למעשה בדרך השינון - הטבעי או המלאכותי". כך נוצרה בעצם 'הגישה הבנקאית בחינוך', לפיה "הידע הוא מתנה שמעניקים אלה החושבים שהם יודעים לאלה שבהם הם רואים אנשים שאינם יודעים דבר". התנשאות חינוכית זו מחד-גיסא ולחץ הזמנים המוטל על המורה מאידך-גיסא, אינם מותירים כמעט זמן להעלאת נושאים שנויים במחלוקת בכיתה אשר היה ראוי כי ייבחנו ויזכו להתייחסות הולמת, בטרם יתקבעו בראשו של התלמיד, מבלי שיהיה לדברים שום בסיס עובדתי.
פילוסוף יווני אחר, אשר היה תלמידו של זה שעימו נפתח מאמר זה ומורו של מצביא יווני דגול שעל-שמו נקרא כותב מאמר זה, האמין כי "האדם, שלא כבעלי-חיים אחרים, נעשה לאדם אך ורק באמצעות החינוך ושאישיותו היא פועל יוצא של החינוך שקיבל". מוטב שיידעו התלמידים של היום פחות חומר מבחינה מקצועית, אך יידעו להפריד בין טוב לרע, כיצד לבסס את דבריהם על עובדות ומה ההבדל בין השערה לדעה. עדיף שנלמד אותם כיצד להתמודד עם אתגרים ולא ניתן בידיהם קיצורי דרך על-מנת לעקוף אותם. במקביל, ראוי שיינתן דגש על מיומנויות למידה אמיתיות אשר יעזרו לבוגרי מוסדות החינוך השונים במתן כלים לחיים, שבהם נבחן האדם לא על-פי כמות הידע שברשותו אלא בדרך שבה הוא יודע לתרגם אותו במעשה להפקת תוצר באותו תחום דעת שבו הוא עוסק.