אקדמאים ש"לא רואים בעיניים"

לכבוד: שר החינוך מר גדעון סער האקדמיה הישראלית פונה אליך בתחינה נרגשת לתת לנו את האפשרות להחריב את מדינת-ישראל מבלי שנופרע על-ידי משרד החינוך, ממשלת-ישראל ו/ או כל גוף ממלכתי אחר. חופש השיסוי וההסתה הוא נשמת-אפה של האקדמיה. אם תיטול מאיתנו את החופש הזה, אנה אנו באים? המלאכה האקדמית אינה אלא מקפצה למדמנה הפוליטית. תן לנו להשתכשך בה. דאח'יל ראבַּאק! מה איכפת לך? כולם הורסים את המדינה, מה אתה נטפל דווקא אלינו? אנחנו אקדמיה! תכניס לך את זה טוב-טוב לראש! אנחנו לא צבא ממושמע. אנחנו פורצי גדר של המחנה לעבר האנרכיה המוחלטת. יש לנו מטרות אקדמיות, כלים אקדמיים ובעיקר אקדמאים! שמעתָ? א-ק-ד-מ-א-י-ם! הנשק שלנו הוא ההשכלה ובניגוד לצבאות הנלחמים באויבים, אנחנו רוצים להשמיד את עצמנו ולהעביר אותנו מן הארץ הזאת למען הערבים הטובים הצודקים. אל תמנע בעדנו! אל תעצור בנו! הנח לאקדמיה! הקדשנו שנים רבות ללימודים ולהוראה. אנחנו יודעים הרבה יותר מאלה שאינם אקדמאים. אנחנו לא סתם אקדמאים. יש לנו תארים אקדמיים המוכיחים בקיאות בתחומי המדע והרוח. אנחנו מכירים מהלכים בהיסטוריה של העמים. אל תלמד אותנו מהי דמוקרטיה משום שזו המצאה של אקדמאים ורק האקדמאים יפרשו את הדמוקרטיה. הדמוקרטיה שלנו היא התבוסתנות הצודקת! מדינת-ישראל נולדה בצדק ועכשיו עליה לעבור מן העולם ובמיוחד מן הארץ הזאת. התחלנו במלאכה, תן לנו לגמור! אנחנו האקדמאים מחרפים נפשנו ומשליכים אותה מנגד למען מטרות נעלות בעינינו. אנחנו שואפים להיות הקרבנות על מזבח הכְּסִילוּת. משימותינו הקדושות הן לכרות את הענף עליו יושבת מדינת-ישראל ולירוק לתוך באר המים הדלוחים ממנה אנחנו שותים. נכון, הדבר ישפיע גם על אלה שאינם אקדמאים, אבל אלה אינם נחשבים בעינינו משום שאינם ממיתים עצמם בקתדרה האקדמית. קבענו את גורלה של ישראל להתפוגג ואתה מעז לעמוד בדרכנו. היֹה לא תהיה! קוֹם לא תקוּם! מדובר בדוקטורים ובפרופסורים ויש גם אמריטוסים! מי אתה? אנחנו האקדמאים מורמים מכל העם. אנחנו השמן והסולת. אנחנו השאור שבעיסה. תן לנו לעכב! תן לנו להרע! זהו עיקר תפקידנו. אנחנו החכמים. אנחנו הנבונים. אנחנו יודעים להרוס בהבל פה. אתה יודע מה זה להחריב מדינה? אלו תעצומות נפש נדרשות? כמה טיפשות צריך לגייס מן הגורן ומן היקב? יש לך מושג מה זה להיות אקדמאי אידיוט? ראיתָ פעם ידען שהוא גם טמבל מושלם? אל תזלזל בנו! אנחנו האשפה שלפני המחנה. הזבל. הדומן. אנחנו נפיץ את צחנתנו לכל רוחות השמים עד שהעולם כולו לא יעמוד מפני ריחה. אתה יודע כמה עבודה זה? במקום לקרוא לנו ולהעניק לנו תעודות הוקרה על מפעלנו המקולל והארור, אתה מאיים לבוא חשבון איתנו. זה לא תפקידך! את צריך לדאוג לתנאי חיינו. לשכר שלנו. לחופש שלנו להביא סכנות מוחשיות על החברה הישראלית. להרעיל אותה ולסמם אותה כפי שהרעלנו וסיממנו את עצמנו לדעת. זהו החופש האקדמי שאתה רוצה להמית. החופש להיות מטומטמים כאוות נפשנו ועל הדרך לטמטם את כל העם הזה. מי אתה ומה אתה שתהין?