על-פי ההלכה המתבססת על הברייתא [מסכת תענית דף ל] אסור לעסוק ביום תשעה באב בלימוד התורה כי דבריהם משמחים ליבו של אדם, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" והרי אנו אמורים ביום קשה זה להימנע מכל שמחה. אולם, חכמינו ז"ל קבעו "תחליפים" אחרים ללימוד התורה כדי שנוכל לקיים "והגית בו יומם ולילה", והם, בעיקר, התעסקות בעניינים הקשורים לצער, לאבל ולחורבן כגון: קריאה בספר איוב ו"בדברים הרעים שבירמיה", כמו גם בסיפורים הקשורים לחורבן בתי המקדש ועוד. וזאת, כדי ש
האדם ישים על לב, יפשפש במעשיו ויתקן דפוסי התנהגותו והנהגותיו.
אחד מן הסיפורים המוכרים והידועים ביותר והמובא בתלמוד [גיטין נ"ה-נ"ו] נקרא בשם: "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". סיפור זה הוא אחד מן הסיפורים שחכמים ראו בהם את הרקעים השונים לחורבן בית המקדש השני, וב"קצירת האומר": אחד מעשירי ירושלים (ואשר שמו לא צוין במפורש בסיפור) ערך סעודה וביקש משמשו שיזמין את חברו-אהובו, קמצא, ולהימנע מלהזמין את יריבו-שונאו, בר קמצא. השמש טעה והזמין את בר קמצא. כשראהו העשיר פקד על סילוקו מן הסעודה. בר קמצא היה מוכן לשלם את עלות כל הסעודה ובלבד שיניחו לו להישאר. העשיר סירב בתוקף ואף "נטלו בידו, העמידו והוציאו החוצה". בר קמצא הנפגע הלך לקיסר הרומאי והלשין שהיהודים מרדו בו. משם, הדרך הייתה קצרה לחורבן שהומט על עם ישראל. בר קמצא עשה זאת מפני שאמר לעצמו: הואיל וישבו שם חכמים ולא מיחו בעשיר, כלומר: לא הביעו מחאתם והתנגדו למעשיו, ואולי בכך היו מונעים את הוצאתי מן הסעודה, ובעיקר היו מונעים את בושת והלבנת הפנים שנגרמה לי ברבים, כנראה שהיה נוח להם מכל העניין, אלך ואלשין עליהם ועל כל היהודים.
אין כל ספק שהשמטת שמו הפרטי של "העשיר מירושלים" מן הסיפור לא הייתה מקרית, וסביר להניח שחכמינו רצו ללמדנו שהאדם הזה יכול להיות כל אחד ואחד מאיתנו: אני, אתה, את, הוא והיא, ואשר, לפעמים, איננו שמים על לב ופוגעים, מביישים ומלבינים פני חברינו ברבים ובכך מגדילים ומעצימים את "שנאת החינם" בינינו. שנאה הגורמת לפירוד, לחוסר אחדות, ואשר הייתה הגורם העיקרי והסיבה האמיתית לחורבנו של בית שני, אף על-פי שבתקופת בית זה היו עוסקים ולומדים תורה. מן הראוי להזכיר כאן את סיסמתם המוכרת של אנשי "קרן קיימת לישראל" (=קק"ל) שהייתה אחת מן הדרכים להילחם בשריפות הקשות הפוקדות את אזורי היערות בישראל: "מספיק טיפש אחד בשביל לשרוף יער שלם", שעל כך נוהג הרב יוסף ויצמן ("המרכז ללימודי היהדות") להוסיף: "אבל, צריך עוד הרבה אנשים מסביב שיניחו לזה לקרות". ודו"ק.
הבה נישא תפילה ליושב במרומים שנזכה, ביחד וכל אחד לחוד, להארה פנימית וחיצונית כדי למצוא את הדרך האמיתית לדפוס התנהגות של "אהבת חינם". אהבה אשר תהיה הגורם העיקרי להחשת ביאת משיח צדקנו ובניית בית מקדשנו, בעגלא ובזמן קריב, אמן.