לתפארת מדינת ישראל

מגע הכסף תראו מה שהכיסא עושה לאדם, וביתר דיוק לחַ"כּ. איציק כהן, חבר הכנסת הסוציאליסט שהֵגן תמיד על החלשים מהעֵבר השני של המתרס, דומה כי מאז שנגע באוצר והתמנה לסגנו של יובל שטייניץ, הפך את עורו וחל בו מפנה דרמטי. סגן השר שהתברגן, והפך לקפיטליסט, דוגל כיום בקיצוץ קצבאות הביטוח הלאומי ובהקפאתן, הפוגעים בשכבות החלשות. מצד שני הוא אינו רוצה לשלוח את ידו במסחטת הכספים של הבנקים מהציבור, ומתנגד להצעת החוק שהוגשה לאחרונה לביטול עמלות העו"ש. הייתם מכירים אותו? להיות חכם אם אתם בעלי רשת מסחרית, ומעוניינים להשיק אירוע חגיגי לציבור, כדאי מאוד שתבררו גם את התאריך העברי שבו יחול האירוע, ולא תסתפקו בתאריך הלועזי בלבד. כך תוודאו שהאירוע לא נופל על אחד מהצומות היהודיים. בירור כזה יחסוך מִכֶּם עשרות תגובות נזעמות של לקוחות דתיים, והסיכון האפשרי לאבדם, כמו גם הצורך לשלוח עשרות אלפי מכתבי התנצלות ללקוחות החברה על ביטול האירוע ועוגמת נפש מיותרת - כפי שקרה זה עתה לרשת התכשיטים ה.שטרן, שנאלצה לדחות קוקטייל השקה שנקבע לצום שבעה עשר בתמוז. חכם, כידוע, אינו נכנס למקום שהפיקח יודע איך לצאת ממנו. על הדרך תגלו גם שקצת תודעה יהודית לא תזיק, וכך תצאו נשכרים: חכמים וגם יודעים. וּבא לעִסקי ציון גואל. תַּקָּנָה וּתאונה כל הכבוד לח"כ דוד רותם על הצעת החוק לביטול עסקות טיעון בתאונות פגע וברח, וקביעת עונשי מינימום על הנהגים העבריינים. אולם עיון בפרטי החוק אומר דרשני. אז ככה: על הריגת הנדרס, העונש יהיה 5 שנות מאסר בלבד (אתם שומעים נכון!). האם זה מה ששווים חיי אדם בעיני העו"ד הממולח? - פחות מאשר ערך הרכוש, שהעונשים על עבירותיו חמורים יותר. אלא שעו"ד רותם לא לבד. לפי תקנה חדשה של משרד התחבורה על ביצוע שלושים(!) עבירות תנועה - או חמש עבירות חמורות במיוחד, הכוללות פגיעות בנפש - במשך חמש שנים, יישלל רשיון הנהיגה לתקופה דומה. האם זו היא החמרת הענישה, שעליה הכריז המשרד במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים? הצחקתם אותי. והרי על עבירה קטלנית אחת ראוי היה לשלול מהנהג את רשיון הנהיגה לצמיתות ולשלוח אותו לכלא לשנים רבות. עם עונשים קלים כאלה, בהיעדר אלמנט הרתעה, מה הפלא שהתאונות הפכו למכת מדינה? ובאותו עניין: לא בחסות החשיכה אחד הנימוקים שהועלו להפעלת שעון קיץ היה צמצום תאונות דרכים. למרבה הצער, ריבוי הקטל בכבישים בעונה זו מפריך נימוק זה. הגורמים לתאונות הם, כרגיל, בעיקר הגורם האנושי (אי ציות לתמרורים ולחוקי תנועה: עקיפה, נסיעה במהירות מופרזת או באור אדום, הירדמות על ההגה וכד') ותשתיות כבישים לקויות, אך לאו-דווקא נסיעה בחשיכה. אז נכון ששעון קיץ מגדיל את שעות האור ואולי מביא לחיסכון בחשמל (בתאורה כן, אך לא בטוח בשימוש במזגן), אבל שיפסיקו למכור לנו אשליות לגבי הקטנת ממדי התאונות. ועם עוּבדות, כידוע, אי-אפשר להתווכח. תקדים בניזרי ח"כ צחי הנגבי - שזוּכה מעבירות שוחד והפרת אמונים, והורשע בעדות שקר - מספיק מתוחכם כדי לדעת לא לערער על גזר הדין לבית המשפט העליון. לפניו עומד התקדים העגום של ח"כ לשעבר שלמה בניזרי, שהערעור עלה לו ביוקר ושילש לו את תקופת המאסר משנה וחצי לארבע שנים וחצי. כפוליטיקאי משופשף, שנהג בתבונה במהלך כל המשפט, הנגבי יודע היטב שהערעור לעליון זו התחנה הסופית, ושממנה אין דרך חזרה, ושהוא עלול אפוא גם להפסיד אם גזר דינו יוחמר. לכן הוא דוגל בשיטה: טובות שתי ציפורי זיכוי ביד - לעומת הרשעה אחת - מאשר החשש ליפול במלכודת ולהפסיד גם אותן. אם הערעור לא יועיל, במקרה זה כפי שלמד מניסיון קודמו, הוא עלול גם להזיק. תעודת עניות לעירייה החלטת עיריית ירושלים, לשַמר בארכיון את לוח הזיכרון של נפגעי הפיגוע במסעדת סבארו, עם סגירת המסעדה, היא החלטה מבישה המהווה תעודת עניות לעירייה. האם אין מקום בעיר להנצחה ראויה של החללים? והאם אי-אפשר להנציח אותם בכיכר ספרא המרווחת, שבה שוכנת כבוד העירייה? מה דעתכם על הרעיון? אולם לגנוז את לוח הזיכרון במרתפי העירייה פירושו זלזול בכבוד הנרצחים. כלום אין גבול לציניות? לא בקונצנזוס ניר ברקת הסתייג ממצעד הגאווה בירושלים כבר כאופוזיציונר בעירייה, אם על-רקע השקפה אישית ואם מסיבות פוליטיות, כדי לא להרגיז את קהל הבוחרים הדתי והחרדי (חסידי גור, זוכרים?). לכן לא ברור לי מדוע ציפו מארגני המצעד לשינוי גישה של ברקת כראש עירייה. אדרבה, כאישיות ממלכתית לא מן הראוי שברקת ישתתף וינאם במצעד, בנושא כל כך שנוי במחלוקת ציבורית, שאינו בקונצנזוס לא רק של הציבור הדתי אלא של הציבור הירושלמי בכלל והוא פוגע באופייה הדתי של העיר. יש לזכור כי ירושלים היא לא מדינת תל אביב, עיר חילונית ללא הפסקה. ירושלים היא עיר קדושה, בירת יהדות הארץ והתפוצות, ועל כן אין לקיים בה את המצעד כדי לא לפגוע באופייה המיוחד. ועוד בעניין הבירה: הדשא של השכן מפגינות השמאל, בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים, קיבלו בהכנעה רבה ובהבנה את דרישות התושבים הערבים להופיע בלבוש צנוע, מתוך התחשבות ברגשותיהם ובאורחות חייהם. מיד נקבע קוד לבוש מתאים ללא כל מחאה או תנועת התנגדות. לא סוד הוא כי כך גם נוהגים השמאלנים לכבד את רגשותיהם הדתיים של הערבים בביקור במִסגדים. לעומת זאת, שימו לב להופעתן החושפנית ופעילותן הפרובוקטיבית של נשות השמאל ברחבת הכותל, בקווי המהדרין ולמען קיום מצעד הגאווה בעיר, הפוגע באופייה הדתי בכלל וברגשות החרדים בפרט. ועוד תזכורת קטנה: זוכרים את מחאת הנשים נגד תקנון הביגוד ההולם שנקבע לעובדות עיריית ירושלים, לאחר שהופיעו בלבוש לא צנוע שפגע ברגשות הקהל הדתי? לאן נעלמה ההתחשבות כשמדובר באתרים יהודיים קדושים ובחרדים, רחמנא לצלן? האם הדשא של העם השכן קדוש יותר? חצי אמת נושא הגיור, מתברר, הוא נושא חם שמסרב לרדת מהכותרות. משום-מה עיתונאים, הוגי דעות, פעילים חברתיים ולוחמי צדק למיניהם נוהגים לצטט מן התורה את הפסוקים המצביעים על הציווי לאהוב את הגר. והם לא טועים: אכן התורה מצווה כ-50 פעם(!) על אהבת הגר והאיסור להונות אותו. אולם עם כל הכבוד, כל אותם צדקנים, המעוניינים בקולת הגיור, מתעלמים משום מה מן העובדה כי באותה מידה התורה מצווה על קיום מצוות של הגר כמו היהודי: "האזרח כַּגֵּר יעשו אותו", ביטוי החוזר במצוות רבות. מדוע אפוא מציגים בעיתונות חצי אמת בלבד, ומתעלמים מן המחצית השנייה? הכל כדי ליצור דעת קהל אוהדת למען שחרור הגרים מן המצוות, בניגוד לדעת התורה, מה שגם טוב לרייטינג. וחלילה לתת לעוּבדות לבלבל את הציבור.