בוורלי גודמן, דוקטורנטית אמריקנית נמרצת בת 27, ציפתה למצוא בין שרידי הנמל העתיק בקיסריה את מה שמתגלה בדרך כלל באתרים מסוג זה - שברי ספינות, צדפים, ממצאים אורגניים, אולי סנדלי עור ששכח איזה עלם רומאי. מטרת הגעתה למקום הייתה חקירת מבנה הנמל ואיתור ספינות טרופות בקרבת החוף. לרגע לא חשבה כי תמצא עדות ראשונה מסוגה לצונאמי שפקד את חופי ישראל. אז, בשנת 2002, המילה צונאמי גם לא אמרה הרבה לציבור הרחב. רק שנתיים אחר כך הכו גלי הענק בחופי תאילנד ובאיי אינדונזיה, מותירים מאחוריהם מאות אלפי גופות ומיליוני חסרי בית, וגורמים לעולם כולו לתהות איך מתגוננים מפני הדבר הזה.
היום, לאחר שהמחקר הארוך והמפותל של גודמן חשף עדויות לארבעה אירועי צונאמי שפקדו את קו החוף בישראל, היא כבר יודעת להגיד שהסיכוי שהנחשול הקטלני ישוב לכאן בעתיד הנראה לעין הוא סביר ביותר. למעשה, מדובר בשאלה של זמן. נכון, אומרת גודמן, ישראל אינה שוכנת לחופי האוקיינוס ההודי או האוקיינוס השקט, שם תדירות התופעה גבוהה בהרבה. "גלי הצונאמי בישראל גם הרבה פחות גבוהים מאלה של הצונאמי המפורסם ב-2004", היא אומרת, "אבל זו תופעה שמתרחשת כאן, והממצאים מלמדים על תדירות בינונית שלה".
מסקנות המחקר הימי של גודמן, שהתפרסמו לפני שבועות אחדים, הכו גלים, תרתי משמע. העיתונים הגדולים ציינו את הממצאים בכותרות בולטות. לגודמן - כיום כבר ד"ר גודמן - חשוב להדגיש כי המחקר לא נועד לזרוע פאניקה בקרב הציבור, אלא לספק ידע חיוני פרקטי. חברת החשמל כבר החלה ללמוד את הנושא, כדי להגן על תחנות הכוח שלה השוכנות לאורך החופים. "ניתוח הגורמים והסיבות של אירועים סביבתיים עתיקים כמו צונאמי", מסבירה גודמן, "יכול לסייע לנו להבין היכן הסיכון הגבוה ביותר, ולאיזה סוג של נזק לצפות בעתיד".