תמלוגי הגז על המוקד

התבשרנו כי ועדת ששינסקי שמונתה על-ידי שר האוצר להציע את שיטת וגובה התמלוגים שישתלמו מתגליות הגז בים, התבקשה לדחות את הגשת הדוח שלה מחודש אוגוסט לחודש אוקטובר. ניתן לשער כי שום דבר חדש שלא היה ידוע עד היום יתגלה במשך חודשיים אלה, למעט מאבקי יחצנים לכיבוש לבו של הציבור, שיתעצמו ככל שנתקרב ליום הזה. במבט ראשון נדמה כי הוויכוח הציבורי - שוועדת ששינסקי היא התולדה המיידית שלו - שכבר מתנהל על גורלם של מאות מיליונים ואף מיליארדי דולרים שעשויים, אם ההערכות הנוכחיות יתאמתו, לזרום בתוך שלוש עד חמש שנים ממעמקי הים התיכון, מתאפיין בכלים של 'תן וקח' - צד אחד רוצה לקבל יותר בעוד הצד השני רוצה לשלם פחות. במבט שני זה אכן כך וככל שיתקרב המועד הסופי הלשונות יהיו יותר מושחזים. מחד-גיסא, אנשי האוצר ויחד איתם אנשי ציבור ותקשורת העומדים על הצורך להגדיל את גובה התמלוגים למדינה שלא שונה קרוב לשישים שנים, 12.5%. שר האוצר יובל שטייניץ טעה בגדול לפני מספר שבועות כשאמר כי ממשלות ישראל לדורותיהן גילו "שלומיאליות" מפני שלא שינו במשך השנים את גובה התמלוגים. נעלמה ממנו העובדה כי עד שלהי שנות ה-90 לא היו תגליות משמעותיות של נפט או גז, ושאלת גובה התמלוגים כלל לא הייתה רלוונטית. אבל האם הוא התכוון גם לממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו שבשלהי תקופתו התגלה שדה הגז ים תטיס בדרום. ואולי דיבר על ממשלתו של אריאל שרון, גם הוא חבר מפלגתו של שטייניץ, שלא עשתה דבר בנדון גם כאשר הגז הוזרם למערכות של חברת החשמל החל בשנת 2004. מאידך-גיסא, טוענות החברות היזמיות כי לא ייתכן לשנות את כללי המשחק תוך כדי מהלכו. הן מעלות טענות בדבר פגיעה בזכויותיהן וברווחיהן בעתיד לאחר שהשקיעו מאות מיליוני דולרים בחיפושים ובקידוחים. הן אפילו מרחיקות-לכת שהדבר עלול לפגוע בפעילויות עתידיות. שלא במפתיע, אלה נימוקים שמעלים לא רק אצלנו בנסיבות דומות, כי הרי עוד לא נמצא גוף שישמח להעלאת תשלומיו. בשלב זה של הוויכוח, כאמור, האינטרס המרכזי של שני הצדדים הוא לזכות בנקודות בדעת הקהל לפני שתגיע עת ההכרעה. ועד שזה יקרה, ראוי לבחון מה קורה בעולם, כי הרי אנו עומדים להצטרף למועדון מכובד ולא גדול במיוחד של מדינות מפיקות נפט או גז מזה עשרות, ואחדות, מזה למעלה ממאה שנים. שלוש סוגיות מרכזיות נוגעות לדיון שלנו: (א) החברות משלמות מיסים לאחר החזר הוצאות החיפושים וההפקה. (ב) שדות נפט או גז גדולים מייצרים בזמן קצר יחסית תזרים מזומנים חיובי. (ג) בשנים האחרונות המיסוי ברחבי העולם נמצא במגמת עלייה עקב עליית מחירי הנפט והגז, המצריך מצידה התגייסות לחפש ולגלות שדות חדשים. מספרם של שדות גדולי-ממדים בעשורים האחרונים הפך לתופעה לא שכיחה ואלה שהתבררו כבעלי פוטנציאל כלכלי משמעותי, כבר מוחזקים על-ידי החברות המובילות. מסיבה זו, לחברות אין לאמיתו של דבר הרבה מרחבי תמרון על פני הגלובוס. לא בכדי השתמשתי בתיבה מיסים ולא תמלוגים. מסתבר כי במדינות לא מעטות זו השיטה הנהוגה כיום, גם באלו שבעבר נהגו בהן לשלם תמלוגים. לצורך הבהרת העניין, ניקח כדוגמה שלוש מדינות הדומות לישראל במשטרן הדמוקרטי ובכלכלה החופשית, ושהפכו למדינות עשירות בנפט בשנות ה-70, שזה, כאמור, משך זמן קצר במושגים של עולם הנפט והגז: בריטניה, נורבגיה ואלסקה השייכת אומנם לארה"ב, אבל את חוקיה בנושא שבו אנו דנים קובע הממשל המקומי כמו בכל המדינות בארה"ב. באלסקה שילמו עד 2007 מיסים נמוכים מאוד על נפט למרות הרווחים הגדולים שהפיקו החברות, ובמיוחד אלו המחזיקות בשדה הנפט הגדול ביותר בארה"ב הנמצא בצפון הרחוק של אלסקה. בעקבות לחץ ציבורי ממושך, נקבע גובה המס על 25%; בבריטניה שילמו עד שנת 2003 תמלוגים בגובה 12.5% בנוסף למיסים על רווחי הנפט ומס חברות שגובהם הגיע ל-80%. מאז בוטלו התמלוגים, והמיסים היום מסתכמים ב-50%; בנורבגיה בוטלו התמלוגים לפני כארבע שנים וכיום נהוג מס של 28% המוטל על כל מגזרי משק ובנוסף מס של 50% על רווחי הנפט. ועל כך ניתן לומר שאם לא שמענו בשנים האחרונות מכיוון מדינות אלו קולות של מחאה וזעם, אות סימן הוא כי המדינה והחברות מסתדרות ביניהן לא רע. אם נרצה לאמץ אצלנו את המגמה של ביסוס משטר המיסים על מיסים המשתלמים, כמובן, על רווחי החברות בלא תגמולים ששיעורם קבוע, אפשר יהיה להסתייע במרווח שבין השיעורים הנמוכים באלסקה לגבוהים בבריטניה ולגבוהים מאוד בנורבגיה. לעניין זה צריך יהיה לקחת בחשבון גם את המציאות הקיימת בישראל: נכון להיום קיים פער עצום בין התגליות בים התיכון לבין מה שקורה ביבשה, בתוככי המדינה. נכון להיום אין כאן במה להתגאות וקביעת תמלוגים בשיעור אחיד לים וליבשה ייצור עיוות קשה. גם קביעת תמלוגים נפרדים לים וליבשה היא בעייתית בהתחשב בעובדה כי יש חברות הפעילות כאן וכאן. ואילו תמלוגים נפרדים לגז ולנפט הם אולי רעיון טוב ברגע זה כשכולם מדברים על הגז שהתגלה בים. אבל מה יקרה אם וכאשר יתגלו בים גם מאגרי נפט גדולים? וסוגייה אחרונה בעלת חשיבות מיוחדת בישראל: באלסקה ובנורבגיה הקימו הממשלים קרנות ציבוריות אליהן מוזרמים חלק מרווחי הנפט. הרעיון הבסיסי שלהן הוא שברווחים הגדולים יש לשתף גם את האזרחים כדי שייהנו מאוצר טבע שהמדינה העניקה רישיון לחפשו ולהפיקו. הקרנות הללו מנוהלות במטרה לצבור נכסים עבור האזרחים לעתיד לבוא. כדי להדגיש את העיקרון הזה של חיסכון ארוך-טווח, שונה, לפני מספר שנים, שמה של הקרן בנורבגיה ל"קרן הפנסיה הממשלתית", בה הצטברו מאז אמצע שנות ה-90 מאות מיליארדי דולרים. באלסקה הלכו צעד נוסף והנהיגו תשלום דיבידנד שנתי במזומן שעשוי להסתכם בהמחאה של למעלה מאלף דולר לאדם - תלוי ברווחי החברות. בשתי המדינות הציבור זכה שהמדינה תדאג לרווחתו הלכה ולמעשה. קרן כזו, לכשתקום בישראל, עשויה בפעם הראשונה להפוך את האזרח מן השורה לשותף אמיתי לרווחים הנובעים מפעילות כלכלית. יש מי שיזכור כי רעיון דומה בקווים כלליים כבר הועלה כאן לפני שנים, כאשר דובר על חלוקת אופציות לאזרחים למניות בנק לאומי כחלק מתהליך הפרטתו. אלא שהרעיון נפל עוד בטרם נשקל ברצינות וגם מההפרטה, כידוע, לא יצא דבר עד היום. הפערים החברתיים אצלנו, העולים בתדירות גבוהה על סדר היום הציבורי ושהמדינה מתקשה לגשר עליהם, עשויים למצוא פתרון, גם אם לא מושלם, באמצעות קרן המבוססת על רווחי נפט או גז. מה שהצליח בנורבגיה, שהפכה למדינת רווחה מובילה בעולם, אין סיבה שלא יצליח כאן בישראל.