סיקור
תוצאות סקר TGI האחרון, שלפיו שיעור החשיפה ל"
ישראל היום" השתווה ואף עקף במעט את זה של
ידיעות אחרונות, תואם את הציפיות. המפסידים הבולטים מתעלמים, המתייחסים לסקר מבצעים פעלולי חישוב כדי להבליט את הישגיהם, ואילו המנצחים הבלתי מעורערים חוגגים בקול גדול.
לאחר
חריגה יוצאת מגדר הרגיל לפני מחצית השנה, שב הבוקר ידיעות אחרונות למדיניות של התעלמות מוחלטת מהסקר ותוצאותיו. אף לא מלה. לא בכותרת, לא במוסף "ממון". עדות עקיפה לתוצאות הסקר ניתן למצוא באיכות הירודה של קונטרס החדשות היומי. נראה כאילו לפחות חלק מהרוח יצא מהמפרשים.
למרות התוצאות הקשות של הסקר, במערכת ידיעות אחרונות יכולים עדיין להתנחם בעובדה שבדרך כלל העיתון שיוצא תחת ידם טוב יותר מ"ישראל היום". אם יעשו זאת, ימצאו את עצמם בחברה טובה. זו הנחמה הקבועה של אנשי הארץ.
לאור הממצאים, גם ב
מעריב אין הבוקר ידיעה על ה-TGI. "כלכליסט"
מפרסם על שערו ידיעה לא-חתומה שלפיה שני מכוני מחקר שונים, שביצעו שני סקרים שונים, בהזמנת "כלכליסט", מצאו כי עיתון זה הוא העיתון הכלכלי הנקרא ביותר בקרב האוכלוסיה היהודית הבוגרת. לא מצוין אם שני הסקרים הגיעו לאותה התוצאה בדיוק, או שהנתון המוצג בידיעה הוא שקלול של תוצאותיהם. סקרים דומים התפרסמו ב"כלכליסט" גם בעבר, מעט אחרי פרסום תוצאות סקר ה-TGI.
ב"גלובס" משווים את תוצאות החציון האחרון לתוצאות החציון המקביל אשתקד, כדי להצביע על יציבות. ב"דה-מרקר" מתפרסמת מודעה המשווה את תוצאות החציון האחרון לתוצאות בשנת 2006, כדי לתאר צמיחה חדה בחשיפה לעיתון.
"ישראל היום" יוצא בקמפיין פרסומי לרגל הישגיו. מודעה מטעמו עוטפת הבוקר את שער עיתון הארץ. "ישראל היום" הוא גם העיתון היחיד המתייחס לתוצאות הסקר על שערו שלו, ובעמודי החדשות. "'ישראל היום' - העיתון מספר 1 במדינה!", קוראת כותרת בצד השער, וכפולת העמודים 8-9 מוקדשת לחגיגות הניצחון.
"'ישראל היום' הוא העיתון מספר אחת במדינה - כך התברר אתמול, מעל לכל ספק, עם פרסום סקר החשיפה החדש על העיתונים היומיים", פותח הכתב האלמוני של "ישראל היום" את הידיעה המרכזית בכפולת העמודים. זו הגזמה מיותרת. ראשית, הפער בינו ובין ידיעות אחרונות מצוי בטווח הטעות הסטטיסטית של הסקר, כך שהספק קיים גם קיים. שנית, בגליונות סוף-השבוע ידיעות אחרונות מקדים עדיין את "ישראל היום" בשיעור עצום (חשיפה של 43.7% לעומת 25.7%). שלישית, וחשוב מכך, הסקר
בעייתי במהותו ואינו מלמד דבר על אמון בעיתון או איכותו המקצועית. נוסף לכך גם הפרט השולי שכל גליונות "ישראל היום" מחולקים חינם, בשונה מעיתונים אחרים.
הפרשן הבכיר של העיתון,
דן מרגלית,
משיב במאמר המופיע הבוקר לטענה כי העיתון חופשי משיקולים כלכליים בשל הנכונות של בעליו להפסיד מאות מיליוני שקלים כדי להשתלט על השוק. מרגלית כותב בקצרה כי "ישראל היום' הוא עיתון בבעלות קפיטליסטית לא יותר ממתחריו, לא פחות".
"'ישראל היום' אומנם 'מוכר' בקרב העם, אך עד כמה הוא באמת 'חשוב' לו?",
שואל לי-אור אברבך ב"גלובס". "האם הוא מוערך על-ידי הציבור? האם הוא באמת מותיר חותם או לפחות מותיר מחשבה אחת בראש קוראיו אחרי שהם יוצאים מהרכבת? ספק רב אם כן. סקר TGI הופך את מלחמת העיתונות הישראלית למלחמת מותגים, ומרוקן ממנה את המאבק האמיתי - המאבק על עיתונות חופשית, חשובה, אובייקטיבית וחפה מהשפעות זרות".
המשפטים האחרונים הללו מהדהדים את
קמפיין הפרסום העצמי החדש של ידיעות אחרונות. מסע הפרסום הזה מוזכר גם
ברשימה חגיגית שכתב
עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום". "אנחנו מברכים את 'ידיעות אחרונות' על מסע הפרסום החדש שלו", מפרגן רגב, "ברוכים הבאים. איפה הייתם עד עכשיו? אנחנו הראינו את הדרך, כבר לפני שלוש שנים".
עיקר מאמרו של רגב ממשיך את קמפיין הפרסום העצמי שבו פצח "ישראל היום" מרגע שיצא לאוויר העולם. משפט הפתיחה של המאמר, למשל, קורא: "'ישראל היום' אוהב את מדינת ישראל". על-פי רגב, זו הסיבה לכך שהציבור משיב לעיתון אהבה. רגב כותב עוד (במאמר על הצלחת עיתונו, נזכיר) כי "מדינת ישראל קמה בדם ובאש, ומדינת ישראל קיימת, ותמשיך להתקיים, רק כל עוד נצליח להרתיע את האיומים לקיומה, או להודפם. הקמתה של מדינת ישראל הייתה צדק היסטורי, מהנדירים בהיסטוריה העולמית. קיומנו כאן מוצדק. מלחמותינו כאן - מוצדקות".
את כפולת העמודים ממסגרים תצלומי שערים בשלוש שנות קיומו של העיתון, וזאת תחת הכותרת "הדרך לפסגה". השער האחרון מבחינה כרונולוגית הוא השער מה-1.6.10, יום למחרת השתלטות כוחות צה"ל על משט הספינות שביקש להגיע לרצועת עזה.
כשבמעריב עוד העזו לכתוב בכותרתם הראשית על "מחדל" ובידיעות אחרונות בישרו על "המלכודת", הכותרת הראשית ב"ישראל היום" קראה באותו יום: "חיילים מול לינץ'", התמצות המזוקק ביותר של עמדת דובר צה"ל, עמדה שהשתלטה על אמצעי תקשורת אחרים רק כעבור יממה או שתיים. ישראלים אוהבים את צה"ל. ועוד יותר מכך את דוברו.