בישראל קיימת מגמה כללית של ריכוזיות, הדבר נחשף במחקרי בנק ישראל, במחקרים אובייקטיבים שונים למיניהם וגם במספר תחקירים עיתונאיים. המשבר הכלכלי חשף עובדה פשוטה, בעלי ההון - אלו שמחזיקים חברת נדל"ן, בנק, דלקים ועוד - שולטים כיום במה שעד לפני שני עשורים שלטה המדינה, מכאן גם רמת הריכוזיות וה"תמנוניות" במדינת ישראל. כיום אנו גם יודעים לומר שבמסגרת הרגולציה הקיימת לבעלי ההון יש אפשרות לקחת סיכונים גדולים מידי - והם אכן עושים כן, יש להם גם סיבה טובה לכך, הסיכון לא עליהם אלא על אזרחי המדינה. במסגרת חוקי המשחק הנוכחיים המדינה היא הגב הכלכלי של אותם בעלי ההון, אך, באופן מעט מוזר, לא המדינה ולא האזרחים גוזרים את הקופון כי אם אותם בעלי הון - אכן "עסקה שלא ניתן לסרב לה".
בכל הקשור למדיניות ההפרטה במדינת ישראל הבעיה העיקרית נוגעת לשליטה במוצרים ציבוריים ובעיקר במשאבי הטבע המאוד מוגבלים של מדינת ישראל. ולכן כאשר בוחנים את מדיניות ההפרטה במדינת ישראל מגלים שמעבר להשלכות החיוביות של אותו תהליך מתרחש במקביל תהליך נוסף, העברת השליטה באופן מדוד וקבוע על גורמיי הייצור השונים לאותן עשרים ושתיים משפחות. מה שאנחנו לא יודעים זה שההפרטות האמיתיות לא מתרחשות מעל גבי העיתונים אלא במסדרונות השונות, בלחיצת יד ובחצי קריצה. תמיד מעניין לגלות איך במסגרתה של אותה הפרטה בלתי מסתיימת אינטרסים מאוד שונים כגון אלו של השמאי הממשלתי, משרד המשפטים, מנהל מקרקעי ישראל ומשרד האוצר מוצאים שפה משותפת ואף קואליציה זמנית.
למעשה, כיום, פרט למשרד החקלאות, כל המשרדים המטפלים במגזר החקלאי מנסים לקדם את הפרטת האדמות החקלאיות. השיטה פשוטה - פירוק משטר הנחלות במושבים, הטיעון דמגוגי ופופוליסטי - "צדק חלוקתי", האינטרסים - לא ממש ברורים. המרוויחים העיקריים - בעלי ההון. אם נעבור לשיטת "כל המרבה במחיר", שיטה שהשמאי הממשלתי תומך בה במוצהר, היתרון לגודל יוביל לכך שבעלי הנחלות לא יוכלו להחזיק יותר בנחלותיהם וככל הנראה מבנה הבעלות במשק הישראלי יוביל לכך שבעלי השליטה הגדולים יקבלו הזדמנות להשיג חזקה על קרקעות המדינה, אדמות ציבוריות שמייצגות מטרות ציבוריות קלאסיות במסגרת מדיניות כללית שאמורה לספק לא רק מגורים אלא גם סביבה ירוקה וחקלאות שמבטיחה אספקת מזון יציבה במחירים סבירים.
בעולם החדש, "עולם של קדמה" כך אומרים, ברור מי יחזיק בקרקעות המדינה, כבר היום מכינים את הקרקע המשפטית, שומרים על בעלי הנחלות כ"ברי רשות", חסרי כל זכויות משפטיות, המהלך הדמגוגי החל לפני עשור בקמפיין גוזלי האדמות, האוצר כבר למעלה מעשור וחצי מונע כל אפשרות למדיניות חקלאית יציבה, מנהל מקרקעי ישראל לא מאפשר שום התקדמות בכל הנוגע לחוזה החכירה לדורות בין המדינה לבעלי הנחלות, ואכן העת בשלה, הקרקע מוכנה לגאולתה הסופית. הרי אף אחד לא חושב שמושבניק כזה או אחר יוכל להתחרות במחירים שיציעו בעלי הון שונים.
מאחר שכלכלת השוק החופשי לא מצליחה לתמחר נכון מוצרים ציבוריים קרקעות המדינה יעברו תמורת נזיד עדשים למשפחות החזקות שקובעות את סדר יומנו. לצערנו, באופן אבסורדי לחלוטין מי שעושה את העבודה בעבור בעלי ההון הם לא עורכי הדין שלהם אלא דווקא האגודה לצדק חלוקתי. הניסיון מלמד אותנו שאלו לא יהיו הדמויות הווירטואליות שהאגודה לצדק חלוקתי מייצגים שיקבלו לידיהם את האדמות אלא בעלי ההון המאוד ממשיים שמנהלים דה-פקטו את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל.
מדיניות ההפרטה לא מוכיחה את עצמה ככזו שיודעת לשמור על מוצרים ציבוריים ולכן אסור לנו להעביר את משאב הטבע החשוב ביותר לידי קבוצת אנשים שבוחנת את הנושא בעין כלכלית טהורה. כיום, תחת מסווה של מושגים דמגוגים שלא ניתן להתמודד איתם, מתקדמת לה מדיניות הפרטה ברוטאלית שבסופו של דבר תשאיר את מדינת ישראל משוללת כל שליטה במשאבי הטבע השייכים לאזרחיה.
הגיע הזמן להתעורר, הגיע הזמן להבין מי משלם, מי צוחק ומי בסוף נשאר עם כל הקופה ביד הגיע העת להגיד די, לעצור את המבול. הגיע הרגע להבין שבלי להבין איך בעלי הנחלות במושבים עוד ימצאו את עצמם ללא האדמות החקלאיות שלהם, ותושבי מדינת ישראל יקבלו בתמורה עוד תרומה של איזה בנק לאיזה בית חוסים. די לצביעות, די לשיח "המתוקן" שהוא כל כולו מעוות. די! אנחנו לא עומדים בזה יותר. אתם לא רואים ש"האדמה בוכה".
הפתרון הוא קודם כל משפטי, חתימה על הסכם חכירה לדורות, כזה שמעגן את זכויות החקלאים בקרקע, ימנע מבעלי עניין שונים לחמוד את האדמות הציבוריות של מדינת ישראל.