בפי איסלאמיסטים המשמעות של אותן מילים ממש היא לעיתים קרובות הפוכה לחלוטין, והיא תלויה בשאלה אל מי הן מופנות: לאמריקנים או לאחיהם המוסלמיים. לדוגמה, כשאמריקנים שומעים מוסלמים טוענים ל"צדק", הם מדמיינים לעצמם צדק מערבי, בעוד שמוסלמים חושבים כמובן על צדק נוסח ההלכה המוסלמית (השריעה).
האיסלאמיסטים משתמשים בכפל משמעות זה לתועלתם: בפנותו למערב, מקונן אוסמה בן-לאדן על "הצדק של העניין שלנו, ובמיוחד זה של פלשתין". אך כשהוא פונה אל מוסלמים, המושג "צדק" רחב בהרבה מסכסוך טריטוריאלי בלבד, ו
מנקודת ההשקפה המערבית הוא בלתי נתפס: "קרב, עוינות ושנאה המכוונים על-ידי המוסלמים כלפי הכופרים הם בבסיס דתנו. ואנו סוברים שכלפיהם צדק זה הוא חסד. המערב רואה בלחימה, באיבה ובמשטמה שנעשות בשם הדת חוסר צדק עויין ומרושע. אך הבנתו של מי היא הנכונה - התפיסה שלנו של צדק וחסד או התפיס שלהם?"
העובדה שאוסמה בן-לאדן - רוצחם של 3000 אמריקנים ואוייב מושבע של כל הנותרים - מגלה
שתי פנים, האחת לאמריקנים והאחרת למוסלמים, אינה מפתיעה. אך ייתכן כי הקורא כן יופתע לגלות, כי גם "יוזמת קורדובה" המתוכננת להתגשם כמסגד האמריקני הגדול ביותר שיוקם מעל גראונד זירו (המקום שבו ניצבו מגדלי התאומים) - כלומר מעל מרחץ הדמים שגרם לא אחר מאשר בן-לאדן - אומרת לאמריקנים דבר אחד ואילו למוסלמים היא משדרת דבר שונה לגמרי.
עצם שמה של היוזמה, "קורדובה", יוצרת אסוציאציות שונות אצל עמים שונים. כך, במערב בדרך כלל נתפסת העיר האנדלוסית קורדובה כַּדגם לקידמה ולסובלנות מוסלמית של ימי הביניים כלפי נוצרים ויהודים. לאמריקנים רבים, לבחירת השם "קורדובה" למסגד יש משמעות של התקרבות ושל
דיאלוג בינדתי על בסיס ההריסות של ה-11 בספטמבר, והוא מרמז על "תהליך ריפוי", על התחלה חדשה בין מוסלמים ובין אמריקנים.
הצהרת הכוונות של יוזמת קורדובה בוודאי מרמזת על כך. לכאורה, זו מכוונת ליצור נקודת מפנה ביחסי איסלאם-מערב בעשור הקרוב, להשיב את האווירה של סובלנות בינדתית ושל כבוד שאליה התגעגענו מאז התגוררו יחדיו מוסלמים, נוצרים ויהודים בהרמוניה ובשגשוג לפני 800 שנה.
אלא שהתקופה בהיסטוריה של קורדובה המכונה "סובלנית" הייתה בזמן הח'ליפות של עבד אלרחמן השלישי (961-912) - לפני מעל אלף שנה. "לפני 800 שנה", כלומר בסביבות שנת 1200, האלמוחידים הקנאים - קודמיה האידיאולוגים של אל-קאעידה - החריבו את קורדובה, והיציבו בפני נוצרים ויהודים את הבחירה להתאסלם, לגלות או למות.
האומנם טעות פרוידיאנית מצד מנסחיה של יוזמת קורדובה?
מכל מקום, סיפורה האמיתי של קורדובה, כמו גם של יתר אנדלוסיה, מעורר הרבה פחות השראה מן התמונה
שמציגים אקדמאים מערביים: העיר הנוצרית נכבשה על-ידי מוסלמים בשנת 711, תושביה נטבחו או נלקחו כעבדים. המסגד המקורי של קורדובה, שעל שמו עתיד להיקרא המסגד בגראונד זירו, נבנה על חורבותיה של כנסייה נוצריתו, בחלקו מחומרי הבנייה המקוריים שלה. המוסלמים של היום מודעים היטב לפרק זה בהיסטוריה. זוהי המורשת האמיתית ומנבאת הרעות של קורדובה.
ליתר דיוק, לאורך ההיסטוריה של האיסלאם, כשנכבש אזור, אחד הסימנים הראשונים של התבססות השלטון היה בניית מסגד על חורבותיהם של מקומות קדושים: המקדש הפגאני כעבה בערב הסעודית הפך להיות המקום הקדוש ביותר לאיסלאם - המסגד של מכה; מסגד אל-אקצה, המקום השלישי בקדושתו לאיסלאם, נבנה על חורבותיו של בית המקדש בירושלים; מסגד אומאייד נבנה על חורבותיה של כנסיית יוחנן המטביל; כנסיית הגיה סופיה הומרה למסגד עם כיבוש קונסטנטינופול - היא איסטנבול.
ובעניין זה, בשנת 2006 כשביקר האפיפיור בהגיה סופיה, התעורר החשש ש"העולם המוסלמי יפרוץ
בהתקף זעם", אם רק "יתקבל הרושם כאילו האפיפיור מנסה לנכס מרכז נוצרי שנפל לידי מוסלמים", כמו למשל שהוא יעז להתפלל שם - וזאת גם כיום, כשמוסלמים מנסים לבנות מסגד על הריסותיהם של מגדלי התאומים.
גם המילים "בית קורדובה" - שמו של המסגד בגראונד זירו -- מתאפיינות בשני דפוסי חשיבה מנוגדים: למערביים, למילה "בית" יש משמעות של מקלט, אינטימיות, ואפילו של מעין חמימות. אך בערבית הקלאסית המילה בית - "דאר" - יכולה להיות גם במשמעות של "אזור", ומשתמשים בה כעניין שבשגרה דווקא במובן של הפרדה, כמו במושג "דאר אלחרב", כלומר "אזור המלחמה נגד הכופרים". כך, בעוד שלאוזניים מוסלמיות, "קורדובה" מזכירה כיבוש ושלטון, יש לה גם קשר לחלוקה ולהפרדה מן הכופרים, כמו למשל בדוקטרינה של "אלוולא ו-אלברא".
אפילו לתאריך הפתיחה המתוכנן של המסגד, 9.11.2011 (צורת הכתיבה האמריקנית של 11 בספטמבר) יש שני היבטים: לאמריקנים ה-11 בספטמבר מסמל פתיחת עידן חדש של יחסים עם העולם המוסלמי ביום השנה העשירי להתקפת הטרור החמורה ביותר על אדמה אמריקנית. אך במקרה, או שלא במקרה, הפסוק 9:111 בקוראן מחיל את אחת הקריאות הנשגבות ביותר לג'יהאד התאבדותי - הפסוק מאיץ במאמינים "להרוג ולהיהרג" - וזוהי כנראה הסיבה שאל-קאעידה בחרו בתאריך זה ביצוע התקיפה. וכך, בעוד שאמריקנים עשויים לחשוב כי משמעותו של תאריך הפתיחה המתוכנן של "בית קורדובה", 9.11, מכוון להוות זיכרון לתאריך זה, מדובר למעשה בצופן למלחמה כוללת. אכן "עידן חדש", אך מסוג שונה בתכלית, כלומר של יצירת עוד ועוד איסלאמיסטים וג'יהדיסטים, שהרי מסגדים משמשים
מרכזי-על של רדיקליות - ולא פחות ולא יותר מאשר על אדמה המקודשת לאמריקנים.
ולהרהורים אחרונים בדבר ההיסטוריה של קורדובה והמקבילות המאיימות על אמריקה שיש בה: למרות שלפני קורדבה, כבשו המוסלמים אזורים נוצריים רבים, הרי שכיבוש העיר מסמל את הפעם הראשונה שבה חרב האיסלאם כבשה אזור "מערבי" ממש. היא גם שימשה בסיס למתקפות מוסלמיות נוספות בליבה של אירופה (עד שהובסו סופית
בקרב פואטייה), כפי שאולי ישמש המסגד הגדול באמריקה בסיס לערעורה של כל ארה"ב. הריסתה של קורדובה הספרדית התאפשרה על-ידי בוגד מבפנים - ועל עובדה זו להוות התראה לארה"ב, שנראה כי יש לה מספר אינסופי של
בוגדים ו
מלכחי פנכה.
זוהי אם כן המשמעות הכפולה של יוזמת קורדובה: מה שנראה בעיניהם של אמריקנים רבים כמחווה של פיוס וכדיאלוג בינדתי, מהווה רמיזה לכיבוש איסלאמיסטי ולביסוסו; מסגדים, שאמריקנים מניחים כי הם המקבילה של כנסיות נוצריות - כלומר מקומות בהם מתאספים מוסלמים אלטרואיסטים ומתפללים למען הרמוניה ושלום עולמי - הם סמלים לשליטה ומרכזים רדיקליים; הסְפרוֹת של תאריך הפתיחה המתוכנן - 9.11.11 - נראים בעיני אמריקנים כנועדים להנציח התחלה חדשה, בעוד שהחשיבות הקוראנית של מספרים אלה היא ג'יהאד של מתאבדים. כמובן, שתי הפנים של בית קורדובה אינן אמורות להפתיע, בהתחשב בעובדה כי האיש העומד מאחורי היוזמה, פייסל עבדול ראוף, גם הוא
דו-פרצופי.
בהשוואה ההיסטורית יש גם מעט חדשות טובות: בניגוד לרוב המוחץ של האומות המערביות-נוצריות שסיפח האיסלאם, קורדובה של ספרד הצליחה בסופו של דבר להשתחרר מעולו, אם כי אחרי כ-700 שנות כיבוש.
