כדי לשמר מעט את השפיות הלאומית נוכח "מסמך גלנט", המופץ במסגרת השעשועון הלאומי "מי רוצה להיות רמטכ"ל", ומאחר שהמדובר בסוגייה קיומית של ממש - ראוי להתעלם מרוב האמירות והכתבות המושמעות בסוגייה.
והרי ב'הפוך על הפוך', עולה כי דווקא מיקוד הדיון הציבורי בסוגייה בעלת חשיבות אתית, מעלים אחרת חשובה יותר - הכיצד מתקשים מפקדי הצבא לתפקד בשגרה, כל שכן כושלים בניהוג צה"ל במלחמה. מה שמהווה עדות למגבלות הדיון הציבורי, רדידות התקשורת, וגם חסך בהבנת הנקרא בממסד.
צא וראה:
מאז סיומה של מלחמת ששת הימים, הודחו מתפקידם ברציפות (בעקבות פעולתן של ועדות חקירה) כל ראשי המטה הכללי שנפל בחלקם לנהל מלחמה. ראה: דדו ז"ל אחרי מלחמת יוה"כ 73', רפול ז"ל אחרי משל"ג 82, ודני חלוץ יבדל"א שהתפטר בטרם הודח.
לכאורה, הכנה נאותה של הגייסות בידי רמטכ"ל מכהן, הייתה מקטינה ואולי מונעת את כישלון מחליפו. כל שכן, כאשר
גבי אשכנזי זכה לשקם את הצבא בעצמו (ובמידת מה) לעצמו.
אלא שאופן ניהול מבצע "
עופרת יצוקה" שדמה ל"משגל נסוג", בירי ארטילרי בלוויית הפצצות מסיביות מהאוויר לאורכם של 15 יום (עד הכנסתם של חילות השדה) בעוד ה"טרררם" כולו מתבצע
ללא קביעת מטרה מוגדרת וברורה - העיד על חוסר ביטחון של המערכת הצבאית והעומד בראשה, באשר למוכנות הגייסות.
ואם לא די בקביעה זו, עומדות תוצאות המבצע ומלמדות, כי למרות
פעולותיו של "המשקם" בשיקום צה"ל, זהות תוצאות מבצע "עופרת יצוקה" לאלה שהושגו ב"מלחמת הגליל השנייה", ראה: סיומם ללא הכרעה צבאית ברורה. הכורח לנהל מו"מ מול ארגוני טרור כמכפיל במעמדם הפוליטי והצבאי - ונלווה לאלה כספחת, צמצום נוסף בחופש הפעילות הצבאית.
משמע:
ההכנה "מרשימת תקשורת" של הצבא, בתוספת הסתברות סטטיסטית - מבטיחה כי הרמטכ"ל הבא יהיה אשר יהיה, ייכשל במלחמה הבאה, ומן הסתם גם יודח אחריה.
מאחר שאין חילוקי דעת באשר לאיכותם האישית הגבוהה, ולאומץ לבם של מפקדי הצבא לדורותיהם, ומשום כישלונם ברצף של אלה מהם אשר נדרשו לנהל מלחמה -
ראוי כי מי שרואה עצמו כמעומד לתפקיד הבכיר, יפנה לעצמו זמן - כדי להתמקד במקור ובסיבות, שמנעו מכל מפקדי הצבא לדורותיהם לתפקד ולפקד כראוי בעת מלחמה. וכך, על-פי ממצאיו, יגבש המעומד תוכנית לסיכול הפגע - שעיקרו הפיכת צה"ל מקבוצת תאגידים המתכנסת בשעת חירום, לצבא אחוד ומיומן דיו כדי לנצח במלחמה.
אם כך יעשו המעומדים, יוכלו מקבלי ההחלטות לבחור את הטוב שביניהם. חליף לבחירה סתמית שבסיסה, בנטייתו הפוליטית של המעומד, גובהו ואו דווקא משום משקלו.
