בסיפור של מסמך גלנט אפשר למצוא הכול חוץ מאשמים מוחלטים. יש בו אלופים שרוצים לזכות בכס הרמטכ"ל, יש בו מריבות אישיות בין שר ביטחון למפקד הצבא, ויש בו הרבה מאוד דוברים שבוחשים בהנאה בקלחת הצבאית. בזמן שכלי התקשורת התחרו ביניהם על תפקיד שוטר התנועה שמזהה חציית קווים אדומים, נזכרו לובשי מדים עם שערות שיבה כי אין חדש תחת השמש. ככל שמתקרבים לצמרת הפירמידה כך נשרפים משמש הפוליטיקה. אלה החיים. תככים ומאוויים קיימים גם במסלול הקידום הצבאי. ההבדל המרכזי בין מה שהיה בעבר למה שקורה היום הוא שאם בעבר התככנים והבוחשים היו גלויים לעין המתבונן המעמיק, הרי שהיום מונח על שולחן המשטרה מסמך שאיש לא כתב אותו. מסמך אלמוני שפוטנציאל ההשפעה שלו על דמותו של צה"ל בחמש השנים הקרובות הוא אדיר. בדקות שלאחר חשיפת המסמך בידי רוני דניאל ואמנון אברמוביץ' בערוץ 2 התחילו השאלות לצוץ מעצמן. לאלוף גלנט יש שאיפות להיות רמטכ"ל, ורבים טוענים שיש לו גם היכולת. אחד המאפיינים הבולטים שלו, על-פי מי שסובב אותו בצבא, הוא האינטליגנציה. גלנט אומנם גדל עם סכין בין השיניים, אבל בכל פעם שהוריד את הסכין לתקופה קצרה הוא דאג ללמוד. להשקעה שלו יש תוצרים נראים לעין. הוא בעל השכלה צבאית רחבה, אדם שיודע להתמצא גם בסביבה הפוליטית. יש כאלה שראו את היכולות הללו ובעיקר את החיבור לפוליטיקה כמגרעה. יכול להיות, אבל מה שבטוח הוא שגלנט מספיק חכם כדי לא ליפול למלכודת של מסמך כל כך בוטה נגד אלופים במטה הכללי, מסמך שכבר ברגע הראשון שמעיינים בו ברור שהפוטנציאל העיקרי שלו הוא נזק במקרה של דליפה. אם תרצו, זאת סיבה מספיק טובה להניח שהאלוף גלנט לא היה מעורב בכתיבת המסמך. מכאן צמחה בימים האחרונים הספקולציה השנייה - חברים טובים. בעידן של תקשורת ודיווחים שוטפים על כוחם של ממליכי מלכים דוגמת רני רהב ואייל ארד, יכול להיות שמישהו החליט שהגיע הזמן לדאוג שגלנט יתקדם בדרכו של עולם - בעזרת יחצ"נים. קבוצת החברים הזאת יכולה הייתה לצוץ מתוך חבריו מהשייטת, שעמם הוא שומר על קשר גם היום, ואפילו ממעגלים רחוקים יותר. בסופו של דבר, כל מה שכתוב במסמך מחובר למציאות. היריבים, נקודות התורפה שלהם והדרך הנכונה להציג את אלוף פיקוד דרום. לו היה מדובר בבחירות, מסמך מהסוג הזה היה פק"ל חובה בכל מטה עירוני. אלא שפה מדובר בצבא. אפשר לשער שחלק מהדברים שכתובים במסמך חלפו בראשו של גלנט, כפי שחולפות מחשבות דומות בראשם של המתמודדים האחרים, אלא שרק 'מקורבים' שלא מבינים את פוטנציאל הנזק היו יכולים להעלות אותן על כתב, לשבור את הכלים. ועדיין, השאלות איך מסמך כזה של קבוצת נאמנים דולף לערוץ 2, ולמי יש אינטרס להטביע את הלוגו של משרד יחסי הציבור שבבעלות אייל ארד, נותרו פתוחות. התשובות טמונות באפשרויות הנוספות.