בידיעה שנתפרסמה ב
מעריב נטען כי חברת התקשורת פרטנר, המנסה להתאושש בימים אלו מההחלטה להפחית את דמי הקישוריות, חדרה לתיבות הדוא"ל של עובדיה ומשכה מהם את הודעות הדוא"ל ששלחו בניסיון למנוע מאותם העובדים להתאגד כארגון עובדים יציג במקום העבודה.
נראה כי אם אכן יש אמת בידיעה זו ובמתואר בה כאילו "ירטה" פרטנר הודעות דוא"ל אלו טרם הגעתם ליעדם, עלולה חברת פרטנר ואותם אלו ממנהליה שהיו אחראים למעשים אלו, למצוא עצמם, מסובכים הפעם לא רק בהפרה של הוראות החוק האזרחי וחוקי המגן הסוציאליים ובעיקר חוק הסכמים קיבוציים - המאפשר לכל עובד את הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם, כי אם גם למול אישומים פליליים בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות וחוק האזנת סתר. ונפרט במה דברים אמורים.
הפרת הזכות לפרטיות חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגישה בפרטיות באה לידי ביטוי בין היתר בבילוש או התחקות אחר אדם, האזנה אסורה על-פי החוק, העתק תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת הנמען או הכותב.
הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, אשר עוגנה בסעיף 7 לחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו ולפיה כל אדם זכאי לפרטיות וצנעת חייו אין נכנסים לרשות היחיד שלא בהסכמתו ואין פוגעים בסוד שיחו של אדם, כתביו או רשומתיו. פסיקת בתי המשפט העניקה פרשנות רחבה להוראות חוק זו וכללה גם פרטיות מידע שהועבר בתקשורת מחשבים וגלישה באינטרנט.
בהקשר של יחסי עובדה נקבע, כי החובה להגן על פרטיות העובד נובעת הן מחוק היסוד, הן מחוק הגנת הפרטיות והן מתניה מכללא בחוזה העובדה מכוחו חב המעסיק בחובות תום הלב.
ברם, נוכח היותה של הזכות לפרטיות זכות יחסית שאינה מוחלטת, איפשרו בתי המשפט בנסיבות מסוימות, נסיגתה של הזכות לפרטיות למול אינטרס או זכות יסוד אחרת. כאשר נדרש בית המשפט לבחון הפרתה של זכות זו, בוחן הוא באמצעות מבחן הסתברותי את מידת הפגיעה האפשרית בזכותו של הפרט מחד, למול אינטרס הציבור מאידך.
בפס"ד אמיץ ומקיף שניתן לאחרונה בסוגיה זו של חדירה לדוא"ל של עובדים, קבעה כבוד השופטת אוהד בעמר"מ 09- 04- 13028 אליהו נ. עירית טבריה (
"פס"ד אליהו") כי העתקת תיבת הדוא"ל של העובד מהווה חדירה אל פרטיותו השקולה לחיטוט בחפציו האינטימיים או לחיפוש במגירה הנמצאת בלשכה בה מונחים חפציו האישיים. זאת ועוד, העובדה כי המידע נלקח משרת המחשב המעסיק אין בה כדי לפטור המעסיק מן הטענה כי אין מדובר בפגיעה בפרטיות שכן מתחם הפרטיות אינו נקבע לפי דיני הקניין והזכות לפרטיות היא זכות של האדם ולא של המקום.
כך גם פסקי דין נוספים שניתנו בעב' 1158/06 אפיקי מים נ. פישר (
"פס"ד אפיקי מים"), בה"פ 1529/09 חן בן שבע נ. בן זאב (
"פס"ד בן שבע"), נקבע באופן דומה כי אין להתיר עיון בדוא"ל של העובד ללא הסכמה מפורשת חופשית ומדעת של העובד לוותר על זכותו זו.
מנגד בעב' (תא) 10121/06 איסקוב נ. הממונה על חוק עבודת נשים (
"פס"ד איסקוב") נקבע כי בנסיבות התיק ניתנה הסכמה מכללא של העובדת לוותר על פרטיותה ולהתיר למעביד לעיין בתיבת הדוא"ל שלה.
בפס"ד איסקוב אימץ בית הדין, את מבחן המידתיות על שלושת חלקיו וקבע כי יש לבחון את יכולתו של המעביד לעיין בתכתובות הדואר האלקטרוני של עובדיו, בכפוף לתנאים הבאים:
1. על המעביד יהיה להוכיח כי הפגיעה בפרטיות העובד תכליתה עסקי גרידא ללא כל כוונה נסתרת בלתי לגיטימית ושאינה ראויה.
2. כן עליו להוכיח שהפגיעה בפרטיות העובד בדרך להשגת המטרה הינה מינימלית וכי לא ניתן היה להשיגה באמצעים שמידת פגיעתם בפרטיות העובד תהא מועטה יותר, תוך הבחנה בין נסיבות אשר העלו חשד ספציפי מבוסס כנגד העובד, מחד, למול קיום בדיקות אקראיות ללא חשד או בילושו של המעביד אחר פעילויותיו של העובד, מאידך.
3. ולבסוף להוכיח, כי המטרה שלשמה נפגעה פרטיות העובד, אינה מתגמדת ביחס שאינו ראוי למול נזקי העובד.
מסקנותיו של בית הדין בפס"ד איסקוב היו, כי העובד יכול לעשות שימוש בתיבת הדואר האלקטרוני שהועמדה לרשותו בידי המעביד לצרכיו הפרטיים בהיקף סביר מחד, ואילו המעביד מנגד יוכל לפקח על היקף השימוש בתיבה, אך מבלי להיכנס לתוכנן של ההודעות.
על פס"ד איסקוב הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה אליו אף הצטרף היועץ המשפטי לממשלה שהביע עמדה שונה ולשיטתו חדירה של המעביד לתיבת הדוא"ל לשם עיון בהודעות הדוא"ל עולה כדי פגיעה אסורה בחוק הגנת הפרטיות אלא אם ניתנה הסכמה חופשית ומדעת של העובד לכך.
ניתן לומר כבר עתה, כי גם לאור העמדה המקלה יותר למעביד בפס"ד איסקוב, וודאי וודאי לאור פסקי הדין האחרים ועמדת היועץ המשפטי לממשלה, ספק אם עמדה חברת פרטנר בדרישות אלו, ולמעשה היא הפרה את הזכות החוקתית לפרטיות לתכלית לא ראויה והוא הרצון של פרטנר למנוע מן העובדים את הזכות להתאגד במקום העבודה.
ראוי עוד לזכור בהקשר זה, את הוראות ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים שקבע שבהתקיים נסיבות שמקימות למעסיק שביר סיבה להניח
בתום לב, שהעובד עושה במחשב שימוש בלתי חוקי או שימוש החשוף את המעסיק לתביעות צד שלישי או שימוש שיש בו כדי לפגוע בעסק, הוא רשאי לבצע פעולות לבדיקת שימוש העובד בממחשב והכל במידה ראויה וסבירה ולפרק זמן סביר ותוך צמידות למטרה וכי כניסה לתיבת דואר אישית ולקבצים אישיים שלו נדרשת הסכמה מפורשת של העובד ואף נוכחותו אם ביקש זאת.
הפרת הוראות חוק האזנת סתר על תקשורת בין מחשבים חוק האזנת סתר, אוסר למעשה על כל גורם ובכלל זה מעביד להאזין לשיחותיהם של עובדיו ולהקליטן, תוך שהוא שולל כל קיומה של זיקה בין זכויותיו הקנייניות של המעביד בנכס בו מתבצעת ההאזנה, כדוגמת מכשיר הטלפון או המחשב, לבין איסור האזנת הסתר.
האם תכתובות דואר אלקטרוני, מהוות למעשה תקשורת בין מחשבים החוסה תחת חוק האזנת הסתר, ועל כן עיון בתכתובות ללא הסכמת מי מהצדדים, קרי השולח או הנמען, מהווה האזנת סתר?
בהחלטה של השופט כבוב בת"פ 40206/05 מדינת ישראל נ. פילוסוף ואח' (
"פס"ד פילוסוף" - נודע בציבור כפרשת הסוס הטרויאני), הדנה בתכתובות דואר אלקטרוני, הבחין בית המשפט, בין נסיבות בהן התכתובת כבר הועברה והגיעה ליעדה לבין נסיבות בהן התכתובת יצאה ממחשבו של השולח ואוחסנה זמנית בשרת המחשבים המשרדי של המעסיק, בטרם ממשיכה היא בדרכה למחשבו של הנמען. בית המשפט שם, מצא לנכון להרחיב ולנקוט בגישה המבקשת להגן בצורה נרחבת יותר על זכויות הפרט, שכן לטעמו אפשרות ההתכתבות באמצעות הדואר האלקטרוני, מהווה ערך חשוב בחברה. לכן קבע בית המשפט כי,
עיון בתכתובת דוא"ל, אשר אוחסנה באופן זמני בשרת המשרדי בטרם הגיעה ליעדה, חוסה תחת האיסור להאזנת סתר (קרי, עיון בה מהווה עבירה פלילית הנושאת בחובה עונש מרבי של חמש שנות מאסר) וסיווגה ככזו, מאפשרת הגשמתו של איזון ראוי בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו היסודיות של כל פרט בחברה. פרשנות זו, לגישת בית המשפט בפס"ד פילוסוף, יש בה כדי להקטין את מידת הפגיעה בזכויות הפרט, וזאת מבלי לפגוע יתר על המידה באינטרס הציבור, אשר ניתן להגשימו בדרכים אחרות ופולשניות פחות.
כך גם עמדת היועץ המשפט לממשלה שהוגשה בערעור בפס"ד איסקוב, שהצטרף לעמדת בית הדין שם לפיה עיון בדוא"ל המאוחסן במחשב לאחר שכבר הגיע לייעדו אינו שיחה ולכן אינו מהווה האזנת סתר.
מנגד גישה מחמירה, מזו אומצה בפס"ד אליהו ולפיה גם אם מדובר בדוא"ל שהגיע ליעדו, עדיין מדובר בהאזנת סתר שכן מדובר בדברים שנאמרו בין שניים כשאיש מהם לא הסכים להאזנתו על-ידי אחר.
והנה גם בזאת, נדמה שחברת פרטנר כשלה שכן על-פי הפרסום היא משכה הודעות דוא"ל אלו עוד טרם הגיען לייעדן, ואף לפי הגישה המקלה של הפסיקה מדובר בהאזנת סתר אסורה.