ועדת הבחירות: לא גוף יוזם ולא צנזור מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית, אורלי עדס, הביעה הסתייגות חריפה מאופן גיבוש טיוטת דוח המבקר, וטענה כי המסקנות גובשו עוד בטרם נשמעו עמדות הוועדה. לדבריה, הכלי המרכזי העומד לרשות ועדת הבחירות הוא טיפול בתלונות שמוגשות בפועל, ויו"ר הוועדה אינו מוסמך ליזום דיונים מיוזמתו. “האם אנחנו רוצים שיו"ר ועדת הבחירות יהפוך לצנזור פוליטי?!” שאלה. עדס הדגישה כי גם אם יעמדו לרשות הוועדה כל הכלים האפשריים, אין דרך “לנקות את הרשת” ערב בחירות, במציאות שבה כל אזרח יכול לייצר סרטון או קמפיין בלחיצת כפתור. עם זאת, ציינה כי ייתכן שבעתיד תידרש חקיקה שתחייב סימון ברור של תכנים שנוצרו בבינה מלאכותית, לצד צעדים משלימים כמו חינוך לאוריינות דיגיטלית, הסרת תכנים באמצעים חוקיים והסתמכות מסוימת על וולונטריות של הפלטפורמות. הסייבר הלאומי: גבולות אחריות ברורים ניר קמאי, ראש אגף בכיר הגנה טכנולוגית במערך הסייבר הלאומי, הסביר כי קיימים ארגונים הפועלים באמצעות התחזות והפצת מסרונים, והמערך פועל לחקור אירועים כאלה ולמנוע את המשך ההפצה. לדבריו, הפעילות נעשית על-פי מדרגי חומרה ברורים - מאיומים ברמת מדינה ועד מבצעי השפעה. עם זאת, הבהיר כי הקמה של בוטים, פרופילים מזויפים וקמפיינים תודעתיים אינה מצויה בליבת האחריות הישירה של המערך, אלא בעיקר במקרים שבהם מדובר בתקיפה או חדירה למערכות. פער קבוע בין קצב האיום לקצב המדינה מהדיון עלה פער עקרוני: בעוד האיום הדיגיטלי מתפתח במהירות, הכלים המוסדיים והמשפטיים נעים לאט יותר. מצד אחד, ועדת הבחירות מדגישה מגבלות סמכות וחוק רגיש שכל תיקון בו טבול באינטרסים פוליטיים. מצד שני, מבקר המדינה מצביע על צורך בהיערכות שיטתית, מתואמת ומתמשכת. בין שתי העמדות הללו נותרת שאלת הליבה פתוחה: כיצד מגינים על טוהר הבחירות בעידן שבו תודעה, טכנולוגיה ופוליטיקה מתערבבים בקצב שמדינה מתקשה להדביק.