לדעתי, אין מספיק הבנה בארץ לצרכים של נכי צה"ל, כאלה שנפגעו בזמן פעילות וגם כאלה שנפגעו בזמן ששירתו בכוחות הביטחון כחובה לאומית. לאחרונה, מעמד נכי צה"ל הולך ונשחק, מסיבות מוצדקות יותר או פחות, לעיתים קרובות בעידוד, בתמיכה ובהכוונה של גורמים אינטרסנטיים שונים, גם כאלה שאמורים לטפל בנכים ולדאוג להם.
כמה ועדות הוקמו לאחרונה בנושא נכי צה"ל; עושה רושם שחלק מהן הוקמו למטרה אחת בלבד - לקצץ ולפגוע בזכויות של נכי צה"ל כמה שיותר, כמה שיותר מהר. לעומת זאת, אם כבר קמה ועדה שמתחילה סוף כל סוף לחשוף את האמת הקשה - שהיא הפגיעה האנושה בנכי צה"ל - מנסים ולפעמים מצליחים אותם גורמים אינטרסנטיים לגמד ולמוסס את מסקנותיה. לצערי, הציבור הרחב, ובמיוחד הדור הצעיר, אינם מתקוממים.
אני חושב שאין מספיק הבנה לנזק הרב שנגרם כתוצאה מפציעה תוך כדי שירות החובה בצבא, או תוך כדי שירות במערכות הביטחון; זהו נזק בל-ישוער, כל חייו וחיי משפחתו של הנפגע מתהפכים ללא הכר. לכן, התמיכה הציבורית חשובה לא פחות מהתמיכה הרפואית. התגייסות הסטודנטים למטרה נעלה זו גורמת לי וגם לאחרים התרגשות והערכה, למרות שלדעתי זו חובתם האישית, הציבורית והלאומית.
כמעט כל משפחה בישראל "תורמת" (כחובה) לפחות אחד מילדיה להגנת המולדת, כל אחד מהם עלול חלילה להיפגע בזמן שירות; לכן - חובה על הדור הצעיר להיות מעורב הרבה יותר בנושא נכי צה"ל, וכאמור, יש הרבה מאוד מה לעשות.
אני רוצה לברך, לעודד ולהדגיש את נחת הרוח שלי ושל אחרים על הסנוניות הראשונות שמבשרות אולי את בוא האביב, האביב של מעורבות הסטודנטים במצבם של נכי צה"ל. אני קורא לכל מי שיכול להשתתף, לתת תרומה או עזרה, להצטרף ליוזמה זו של עמותת בשביל מורן ורדי, או להתחיל יוזמה אחרת, כאשר הכותרת צריכה להיות: "כל אחד עלול להיות נכה צה"ל".