בשבוע שעבר, בקול הוד והדר, הכריזו שר החינוך גדעון סער ושר האוצר יובל שטייניץ, בצוותא עם יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב והממונה על התקציבים באוצר, על רפורמה מקיפה בהשכלה הגבוהה.
הרפורמה תכלול בין השאר תוספת של 7.5 מיליארד שקל שיוזרמו להשכלה הגבוהה; תקציב הקרן הלאומית למדע תוכפל מ-270 מיליון ש"ח ל-540 מיליון שקל; מספר חברי הסגל האקדמי יגדל ב-20% ויוקמו 30 מרכזי מצוינות מחקריים. כן כוללת הרפורמה השקעה של 300 מיליון שקל אשר יופנו לשיפוץ ספריות הלימוד, לבניית כיתות לימוד ועוד.
אך צד אחד אינו כלול ברפורמה זו: הסטודנטים. התאחדות הסטודנטים ניהלה משא-ומתן על-מנת להגיע להסכמות אשר ייושמו בשנת הלימודים הקרובה; אולם האוצר, בחוצפתו הרבה, הציע להעלות את שכר הלימוד במשך שלוש שנים; הסטודנטים התנגדו לכך בצדק. בסוף הוחלט, כפשרה, להקפיא את העלאת שכר הלימוד לשלוש שנים.
מתי יבינו במדינת ישראל שרפורמה צריכה לכלול את כל המרכיבים ולא רק את הגופים החזקים לכאורה?
אסור לפטר מרצה בשל עמדותיו הפוליטיות (לא משנה אם הוא שמאלני או ימני) ולכן נסיבות פיטוריו של הד"ר רן ברץ מהאוניברסיטה העברית וקריאת ארגון "אם תרצו" לפטר מרצים באוניברסיטת "בן-גוריון" הינה מקוממת ולא במקומה. אסור בשום פנים להיענות לה.
עם פתיחת שנת הלימודים יידרשו ההורים לשלם הרבה כסף על סל תרבות ועוד מרעין בישין. בשבוע שעבר התכנסה ועדת החינוך של הכנסת לדון בנושא זה, אך לא הגיעה למסקנות. הגיע הזמן שגופים חיצוניים או הרשויות המקומיות יתנו יד וישלמו עבור חלק מהפעילויות (כי אין זה הוגן שמשפחה לא עשירה תישא בכל הנטל הכבד מנשוא).
