אובמה, עבאס, נתניהו - מי יתגלה כמנהיג?

בעוד שבוע בדיוק, ביום חמישי הבא, 2.9.10, ייפתחו (מחדש) השיחות הישירות בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית. בעוד חודש בדיוק, ביום ראשון 26.9.10, תסתיים "ההקפאה", והממשלה תתחיל (מחדש) לבנות בהתנחלויות בגדה המערבית. יש סתירה ברורה יותר, מדינית ולוגית? בנסיבות דומות בכל מדינה בעולם, היה שר החוץ עמל קשות להצלחת השיחות. אך שר החוץ של ישראל, אביגדור ליברמן, נאמן לדרכו, מיהר אמש (יום רביעי 25.8.10) לפזר מוקשים. בתוכנית הרדיו "הכל דיבורים" ברשת ב', הדגיש ליברמן שבגדה המערבית מחכות לבנייה מיידית אלפיים יחידות דיור (שבנייתן "הוקפאה" לפני תשעה חודשים), ושבירושלים המזרחית ממתינות לבנייה אלף ושש מאות יחידות דיור נוספות. ליברמן מבין היטב, כמובן, את הסתירה שהזכרתי לעיל, ו"בונה" עליה. כמוהו, מעוניינים להכשיל את השיחות עוד בטרם החלו גם השרים אלי ישי, בוגי יעלון ובני בגין, ראשי מועצת יש"ע, וכל חבר מרעיהם. אך במה מעוניין בנימין נתניהו? ביום חמישי הבא, בטקס ההשקה בוושינגטון, יככבו נשיא ארה"ב ברק אובמה, נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן), ראש ממשלתנו בנימין נתניהו, נשיא מצרים חוסני מובארק, מלך ירדן עבדאללה ונציג הקוורטט במזרח-התיכון טוני בלייר. להוציא האחרון, כולם שליטי מדינותיהם. ככאלה, כל אחד מהם (אם הוא שליט דמוקרטי - ואם טוטליטרי) משלב בדמותו פוליטיקאי - ומדינאי. פוליטיקאי - נאבק למען הישגים פוליטיים: המשך הישרדות בתפקיד, וחיזוק הכוח הפוליטי שלו, של אנשי שלומו ושל מפלגתו. מדינאי - נאבק למען הישגים מדיניים: חיזוק מדינתו מבחינה מדינית וכלכלית, והרחבת הלגיטימציה הבינלאומית שלה. רק המינון הפנימי בין תכונות הפוליטיקאי והמדינאי - שונה אצל כל אחד ממשתתפי הטקס בוושינגטון. הנשיא אובמה, מזמן השיחות - אין חולק על תכונות המנהיגות הבולטות שלו (למרות משגים שעשה בנושאי המזרח-התיכון). אין חולק גם ביחס לפוליטיקאי שבו, ובוודאי שקל בהחלטה על תזמון השיחות גם את מועד הבחירות לקונגרס האמריקני בנובמבר. אך בשקלול הכללי, דומני שיסכימו מעריציו ומבקריו כאחד שאובמה הוא בעיקר - מדינאי. ככזה, מותר להניח שעיקר מטרתו בשיחות - להצליח בהשכנת שלום במזרח-התיכון, מטרה שלקראתה קיבל מיקדמה של פרס נובל לשלום... נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן) - נחשב שליט אפור יותר, בוודאי בהשוואה לקודמו ערפאת, אך גם בדמותו משולבים מדינאי ופוליטיקאי. כפוליטיקאי, הוא שוקל, כמובן, את "אורך החבל" שנותנות לו הקבוצות הפוליטיות במועצה המחוקקת הפלסטינית, ורוב מדינות הליגה הערבית, ואת עוצמת התנגדות מתנועת החמאס ומכמה ממדינות ערב. כמדינאי - עבאס שם את כל יוקרתו על תמיכה בהליך מדיני לשם הקמת המדינה הפלסטינית, והתנגדות לטרור. בשל כך, ובשל גילו המתקדם ורצונו לסיים את תפקידו כנשיא הרשות, מותר להניח שעיקר מטרתו בשיחות - להגיע להסכם עם ישראל על הקמת מדינה פלסטינית, בתנאים הטובים ביותר שיוכל להשיג. כך יקבע את דמותו כמדינאי גדול. הנשיא מובארק והמלך עבדאללה - ייצגו בהשקת השיחות את הליגה הערבית. גם להם יש, כמובן, שיקולים פוליטיים, בעיקר מחשש מהשפעה חמאסית, אך עוד יותר - שיקולים מדיניים. כתומכי ומייצגי "יוזמת השלום הערבית" של הליגה, ישמשו לפלסטינים "רוח גבית" תומכת, רוח מדינאית. וטוני בלייר - שילב, לא במקרה, בקריאת הקוורטט לשיחות, את "יוזמת השלום הערבית". יש לו הלוקסוס של מדינאי "נטו"... ובנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל - מה עמדתו? איזה משקל ייתן לפוליטיקה - קואליציה והתנחלויות? ואיזה משקל ייתן למדינאות - ההזדמנות הנדירה להשגת שלום עם שכנינו הפלסטינים, עם הסיכוי להשלמה עם העולם הערבי כולו, החזרת הלגיטימציה הבינלאומית לישראל, ומיצוב ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? חוששני... והלוואי ואתבדה.