עזבו אתכם מאולפני הרצליה, זה ממש לא היה המקום הנכון להיות בו כשהודיעו על הדחתו של נאור אלבז. גם לא הבית של עמדי או הבית של אלבז היו האתרים שבהם ניתן היה לחתוך את האוויר עם סכין. המקום שבו היו צריכות להתייצב המצלמות היה ביתו של מתניה טיירי. מתניה מי? אתם בוודאי שואלים. על זה בהמשך, אנחנו עוד נחזור אליו. כי בינתיים אין זמן, צריך להתאסף עם לפידים בוערים אל מול ביתה של ההפקה.
כן, ההפקה. והכוונה היא לא לרותי מנהלת הבמה. איפה גרה ההפקה? לא יודע. זה גם לא חשוב. ההפקה היא מעין גוף אמורפי שאנשיו אנשים צללים, פניהם אינם מוכרים, ידיהם מושכות בחוטים והם מנווטים את הז'אנר שאמור לשקף את המציאות ואת רצון העם בהתאם לאינטרסים המסחריים שלהם. אותה נטייה של ההפקה להתערב בכל פעם שנדמה לה שהעסק סוטה מהמסלול, הצמיחה ז'אנר חדש שאינו מוכר בכללי
הרשות השנייה. במסגרת הז'אנר, מעריצי התוכנית כבר אינם מדסקסים את הגיבורים האהובים עליהם, אלא בעיקר דנים בשאלה כיצד ההפקה מקדמת את אלה שהם שונאים. אין מה לעשות, הלכה התמימות. הפרחים לדן מנו וליוסי בובליל.
בעונה האחרונה של "
כוכב נולד" חווינו קפיצת מדרגה במה שקרוי בעגה העממית 'ההפקה התערבה'. לא עוד גלגלי הצלה, הרחבת הנבחרת, ביטול הדחות והגרלות ראש בראש. הפעם ההפקה החליטה שהיא משתינה מהמקפצה. היא רק שכחה שבבריכה שוחים אותם אלה שאת אמונם היא מבקשת. הקידום של נאור אלבז נעשה באופן בוטה וגלוי אל מול המצלמות באופן שהיה בו אפילו שמץ של פאניקה וגם כמה אגלי זיעה בלתי אלגנטיים בעליל נקוו על רצפת האולפן.
למי שלא זוכר, אלבז עומת ראש בראש עם מתניה טיירי (ההוא מהפסקה הראשונה) במגדל דוד. המשימה שהוטלה על שניהם הייתה לשיר את שיר האודישנים. מתניה שר, ודווקא שר יפה. אלבז התחיל לשיר ובשורה השנייה התברר שהוא לא זוכר את המילים. במקום לזרוק אותו מכל המדרגות, נתנו לו עוד חצי שעה ללמוד את השיר, שלאחריה הוא שוב כשל במשימה. בינתיים פרשו בפנינו את סיפור חייו הטראגי של אביו. בסופו של דבר, כפי שכולנו יודעים, אלבז נכנס לנבחרת על חשבונו של מתניה. הלקח היה ברור, זה לא משנה איך אתה שר, זה משנה איזה סיפור קורע לב יש לך למכור. נקווה רק שבימים אלה לא גדלים כוכבים פוטנציאליים שזוממים להיפטר מהוריהם רק כדי לעבור עוד שלב.