אני חייב לכם תודה. הכותרת הראשית של מהדורת יום ראשון בעיתונכם בשבוע שעבר עשתה לי את היום. באותיות קידוש לבנה בישרתם לקוראים שמשרד החינוך העביר את רובו של תקציב האזרחות ללימודי יהדות. שמחתי כי אני מכיר חלק מהתכנים של ספרי האזרחות, ואני משוכנע שקצת פחות מהם וקצת יותר יידישקייט יעשה טוב לכל תלמיד בישראל.
בכותרת המשנה סיפרתם לנו שההחלטה להעביר תקציב מאזרחות ליהדות התקבלה על-ידי יו"ר המזכירות הפדגוגית ד"ר צבי צמרת, שהוא מינוי אישי של השר
גדעון סער. שוב שמחתי. אמרתי לעצמי, כמה יפה מצדכם שאתם נותנים קרדיט לאדם שהחליט את ההחלטה החשובה הזאת. גם העובדה ששרבבתם לנושא את שמו של שר החינוך שימחה אותי. הנה, אמרתי לעצמי, סוף סוף יש ביטוי מעשי לחילופי השלטון. אם שר חינוך מהליכוד ממנה לתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית אדם שמגדיל את תקציב לימודי היהדות, אז אולי בכל זאת התחלף כאן השלטון. הרי זה בדיוק מה שאנחנו מצפים מהשר גדעון סער - שלא ימשיך בקו הליברלי מדי של
יולי תמיר, קודמתו בתפקיד, אלא יביא לידי ביטוי את הערכים שבהם הוא דוגל, ושעל בסיסם נתנו מאות אלפי מצביעים את קולם לליכוד.
תראו, אני לא טיפש. הבנתי שהידיעה כיכבה אצלכם בכותרת הראשית בגלל שאתם רואים את ההחלטה הזאת כאסון. מסדרת הכתבות שפרסמתם לאחרונה נגד החלטותיו של צבי צמרת כבר הבנתי שאתם לא אוהבים את המינוי שלו ושהוא יותר מדי ציוני ויהודי בשבילכם. אבל תבינו, זה בדיוק מה שעושה לי טוב. כל צעד כזה של משרד ממשלתי - בכיוון הציוני והיהודי - גורם לי הרבה נחת, גם אם לכם זה מביא את הנאחס.
בפרוס השנה החדשה אני רוצה לאחל לכם שבשנה הקרובה תפרסמו עוד הרבה כותרות ראשיות מודאגות שיבשרו על החלטות של משרדים ממשלתיים ברוח הזאת. הייתי שמח לקרוא אצלכם שמשרד המשפטים פועל ליישום ערכי המשפט העברי, שמשרד הרווחה מאמץ את הלכות צדקה של הרמב"ם כמודל, שמשרד החקלאות מתחיל להיערך לקראת השמיטה הבאה, ושמשרד השיכון מתכנן בנייה נרחבת ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל.
בשורות טובות
