"הרגע המשמעותי בעיני השנה, היה כמובן, פטירת הרב. ברגע זה הכול גנוז וכנוס. בתחילה אתה לא יודע מה אתה מרגיש, במהלך הלוויה אתה מתחיל להבין, בשלושים עוד קצת, ועוד ועוד, לאט לאט אתה מבין מי היה אבא שלנו בשבילנו ובשביל הציבור, ומתגבשת אצלך התחושה שהמורשת שלו היא דבר שניתן להנחילו לעם ישראל".
אביך הרב מרדכי אליהו לא היה דמות המקהילה ומלהיבה המונים. הוא נחשב לרב של ציבור דתי-לאומי גדול, אבל זה היה למרות ההופעה שלו, ולא בגללה. "בדברים רבים הוא היה נסתר מאתנו בחייו, ומאז הסתלקותו אנו מגלים בכל יום אלו עוצמות היו לו. הרבה הנהגות, צדיקות שלא ידענו, הרבה מופתים ממש פלאיים, ברכות שהתקיימו בלי סוף. ידענו שיש לו כוח ראייה, אבל לא ידענו עד כמה. אבל החוויה העוצמתית ביותר הייתה הלוויה עצמה. עשרות או מאות אלפים הגיעו, מכל הזרמים. כל כך הרבה אנשים שהוא נגע בהם ושהרגישו מושפעים ממנו. זה הדהים אותנו, שהאבא שראינו אותו בשולחן שבת היה כל כך כך עוצמתי בקרב הציבור".
עד כמה הוא שיתף אתכם בחייו הרוחניים? "הוא היה אבא מאוד לבבי וחם, מאוד קרוב אלינו. משחק, מספר סיפורים, צוחק איתנו. מאוד מוצב ארצה. פיקח, חכם, איש מעשי מאוד. אבל היה לו רובד עליון, שכל המקובלים שתו ממנו בצמא. אני בכלל לא הייתי חשוף לרובד הנסתר שלו. הוא הסתיר אותו מאתנו. בחיים לא ראינו אותו פותח ספר קבלה או משהו. ראינו ראשי ישיבות ומקובלים באים אליו לפגישה, אבל הכול היה נסתר. בשיעורים הוא אמר רק דברי הלכה פשוטים.
"אספר סיפור אחד מרבים ששמענו לאחר פטירתו. לפני כמעט שנה, הרב היה בטיפול נמרץ. הגיע לבית החולים זוג מחו"ל שרצה ברכה. האחות לא נתנה להם להיכנס אליו, אבל הם המתינו בלי סוף, אז היא הלכה לרב וסיפרה לו. יצא אליהם יהודי שבאותה שעה השגיח על הרב, והם סיפרו לו שהם כבר עשר שנים ללא ילדים, וכולם אמרו להם לקבל ברכה מהרב אליהו. הוא לקח את השמות שלהם ונתן אותם לרב. הרב שאל אותו, 'מה הם רוצים, בן או בת?' והבחור ענה, 'אני מניח שהם רוצים גם וגם'. הרב שאל, 'ומה הם רוצים קודם?', והבחור ענה, 'לא יודע'. אז הרב סיכם, 'אני מברך אותם בתאומים, בן ובת'. אחרי עשרה חודשים הם התקשרו וביקשו מהרב שייתן להם שמות לתאומים.
"זה מזכיר את הסיפור של חוני המעגל, שמדבר עם הקב"ה כבן עם אבא. הפשטות הזו, הקרבה הזו, היא הלימוד הגדול שלנו בשנה הזו. דמותו של אבא מלמדת אותנו שמתוך הדברים שבנגלה מגיעים לעוצמה שבנסתר. בשמחה, באהבת תורה, בדאגה לבריות, ביחסים נאותים בין אדם לחברו, בכיבוד הורים, בדאגה ליתומים ולאלמנות - מתוך כל זה אתה מגיע לרוח הקודש, לא מדברים חיצוניים. זו המסקנה שלנו. הרב היה זהיר בכבוד אשתו, בכבוד יתומים ואלמנות, רגיש, מתמיד בתורה - והגיע לאן שהגיע. המסר לעם ישראל הוא לא להתייאש; אפשר להשפיע ולשנות את המציאות באופן גבוה, בכוח רוחני, על-ידי התחזקות ועבודה אישית. כמו שהרב פעל, כל אחד יכול לפעול".