נתניהו מאגף את קדימה מהשמאל. בעוד הגב' לבני משחקת אותה קשה להשגה, מאגף נתניהו את קדימה מהאגף השמאלי ולא משאיר בידה הרבה ברירות. גם אם הגב' לבני תטען כי נתניהו מקשה על המו"מ עם הצד הפלשתיני, אשר בקושי שולט על האזור המערבי של שטחי יהודה ושומרון, טענות שאין בהן אחיזה ממשית, שכן נתניהו צעד כברת דרך ארוכה לכיוון אבו מאזן,
ולמעשה קיבל את רוב מדיניות קדימה, בדבר שתי מדינות לשני עמים,באותה חלקת ארץ קטנטנה בה אנו חיים.
נתניהו הקדים את לבני במספר צעדים: בנאום בר-אילן בו הכיר בנוסחה המחלקת את א"י לשני עמים, וכעת בקבלתו חלק גדול מהדרישות של המתווך האמריקני אובמה, בדבר הקפאת הבנייה
ובנכונות לפשרות טריטוריאליות ב"לב הקונסנזוס" הישראלי, קרי: ירושלים רבתי.
בסופו של דבר הפער האידיאולוגי בין נתניהו ללבני הינו מצומצם ביותר. אם הגב' לבני תמתח את החוט המחבר בינה לבין נתניהו מתיחת ייתר, עלולות דרישותיה להיראות כלא רלוונטיות, שכן על מה תלין? על קבלת נוסחאות קדימה ושרון?
למזלה של קדימה עומדת "מפלגת האבודה", אשר מנהיגה הפך ל"שק החבטות" של התקשורת בישראל, למרות שלמעשה הוא מציל מידי פעם את ממשלת נתניהו בזירה הבינ"ל.
לבני צריכה להבין כי היא נמצאת בזמן שאול, בין אם תצטרף ל
ממשלה בין אם לאו. קדימה עלולה למצוא את עצמה כגורם לא רלוונטי, למרות שרוב עמדותיה התקבלו על-ידי ראש הממשלה. הרי ידוע עד כמה יכולה המערכת הפוליטית להיות נזילה. די למשל בשינוי העומדים בראשות מפלגת העבודה, למשל העמדת שלי יחימוביץ' בראשה, דבר העשוי להפיח רוח חיים בגוויה של הסוציאל דמוקרטיה הישראלית.
או למשל הקמת מפלגת מרכז בראשות
יאיר לפיד, שאריות שינוי ופליטי קדימה. או הקמת מפלגה חברתית בראשות
אריה דרעי בשילוב גורמים נוספים. האינטרס של לבני ושל נתניהו הוא זהה-הישרדות.
לכן מוטב לה ללבני להיכנס לממשלת אחדות לאומית בטרם תהפך לבלתי רלוונטית: מימין ומשמאל לה.
ברם גם אם לא תעשה כן עלייה להציג אלטרנטיבה ברורה ואטרקטיבית לנתניהו ולא לעוף כציפור בשמי הפוליטיקה הישראלית ללא כל כיוון ברור. שלומית בנתה סוכה, אך סוכתה של ציפורה לא נשענת על בסיס מוצק, למרות שסוכתו של נתניהו מלאה אושפיזין אשר עדיף היה כי היו נשארים במחוזותיהם.
