איפה הפלשתינים, איפה אנחנו ואיך כבר שכחנו את אליס מילר?

וואו,איזה בלאגן בסייבר-נט, ואני גרמתי לזה? אשרי!! ובכן, לאור האיומים שקיבלתי בימים האחרונים והתעקשות חלק מהקוראים לקחת את האמירה שלי ולעשות ממנה מה שהיא לא, להלן פירוש רש"י למתקשים בקריאה תמה. ישראל זקוקה לשמאל חזק, אמיתי,שאינו מוותר על זכויות קבוצה אחת למען זכויותיה של קבוצה אחרת. מה שקיים כרגע בשטח, זו גוויה מונשמת גוועת וגוססת של "שמאל" שהולך ונעלם. היום יש קונצנזוס מ "קיר לקיר" לגבי הפתרון של שתי מדינות לשני העמים. עכשיו הגענו סופסוף לרגע המכריע באמת- נשאר לעצב את פניהן של אותן "שתי המדינות", כיצד הן יראו? מה יהיה אופיין? איזה מעמד יהיה בהן לנו הנשים? וזה בדיוק הזמן שלנו הנשים לדרוש שבשתי המדינות ישראל ופלשתין תהייה הפרדת דת ממדינה ודמוקרטיה אמיתית. שבשתי המדינות לא תאלץ אישה "להתחשב במסורת" ולעטוף את גופה בסמרטוטים כדי שגברים לא יפגעו בה מינית.ממש לא מסורת שראוי לכבד. אנו הנשים היהודיות והערביות חייבות להיות "אבירות הדמוקרטיה",משום שאנו הראשונות להיפגע מהעדרה והיחלשותה של הדמוקרטיה. והיכן צומחת וגדלה הסכנה לדמוקרטיה/לנשים? בריכוזי עוני+ בערות. שם צומח פונדומנטליזם אסלמי,חרדי. פנאטיזם דתי שפוגע תמיד קודם כל בנשים. תהייה מדינה פלשתינית, את זה כבר כולם הפנימו. אז די, תעבירו דף, אנחנו במאה ה-21! לא הגיעה העת להתעקש שהמדינה הפלשתינית החדשה תהיה סובלנית לנשים"? מתי כן יגיע זמן הנשים? בשיחת טלפון השבוע עם פעילה בכירה מאד בשמאל, היא אמרה לי שזה ממש לא נכון שאנחנו נאבק למען דמוקרטיה או הפרדת דת ממדינה במדינה הפלשתינית החדשה -שזו הפריווילגיה של הפלשתינים להחליט בעצמם אם הם רוצים מדינה דמוקרטית או מדינת "שריעה" . (במילים אלו או דומות) האומנם? השמאל הגווע לא מדבר בכלל לנשים, לא מדבר אל החלשים, אל ישובי הפריפריה, אל העובדים-קבוצות מודרות שנאלצות להיאבק בבדידות חסרת סיכוי את מאבקם. למעשה, במפלגות השמאל בישראל-הגברים הם ששולטים, אפילו אישה אחת אין היום במר"צ, ואפילו בצד השמאלי-ייצוג נשים הוא "סימבולי" ולא שוויוני. בשנתיים האחרונות מכרסמים החרדים בזכויות נשים בבתי הדין הרבניים -זה נוגע לכל אישה בישראל ,אז למה לא שמענו בכנסת על התארגנות של השמאל למאבק אימים בפונדומנטליזם המשפטי המזעזע הזה? כי הגברים בשמאל והגברים החרדים עשו "שירקאס" על הגב שלנו הנשים.כרגיל. אין חדש תחת השמש. אני מקנאה.כל כך מקנאה לראות את הארגון של הפעילות בכפרים,בעבלין, בשייח ג'ארח-ואני תוהה למה אותו כוח ועוצמה אינה תומכת גם במאבק שלנו הנשים למשל במיגור חוק ההתיישנות על עבירות מין בקטינים? למה אנחנו שוב כל כך מעטות ובודדות בהפגנות שאנחנו מנסות להרים? איפה כל "השמאל" שלנו? הצלחתי בפוסט שלי, לשים את הנושא על השולחן הציבורי וזה מה שחשוב.כואב לי לראות את הפער האדיר בין הפעילות למען הפסקת הכיבוש שהיא פעילות ראויה כשלעצמה, לבין חוסר המעש וההיעדרות,אי הנוכחות של מסת הפעילות -בהפגנות למען זכויות נשים. זעקתי את הזעקה הבאה: "המאבק על זכויות הנשים איננו מאבקן של 20 פמיניסטיות קבועות המגיעות לפעילויות והפגנות, זה אמור להיות מאבק חם ורועש בדיוק באותה העוצמה -ואין מצב הנשים בישראל או ברשות קל יותר מזה של העם הפלשתיני-אולי חמור יותר". כשיש לארגון שמאל משאבים ותקציבים,דוברות ומטה ארגון כה משומן ואיכותי לצורך קידום אג'נדה אחת מתוך רשימת האג'נדות כראויות לקידום-וכל היתר מוזנחות -יש בכך לטעמי ולדעתי עיוות ובגידה .כן בגידה של השמאל באג'נדה הפמיניסטית. בשמאל שאני חולמת עליו, חייבת להיות סולידריות בין הגברים לנשים, בין הנשים בצד הזה לנשים בצד השני. אני עוקבת מזה שנה אחר "חוקי נירנברג" החדשים של ממשלת עזה. זוהי למעשה מדיניות ממלכתית שיטתית ונמשכת של משרד המשפטים בעזה, המפרסם כל חודש כמעט "פתוואה" חדשה, מעין "חוזר מנכ"ל" שכזה, ובו איסורים נוספים על נשים. זה התחיל מאיסור על נשים לרכב על אופנועים ברחובות, אחר כך איסור על נשים להגיע ללא כיסוי ראש מלא למוסדות החינוך ,אחר כך איסור על גברים לעבוד בצוות עם נשים ,אחר כך פורסם איסור חדש לפיו אסור לנשים לשבת יותר בבתי קפה או לעזן נרגילה ולאחרונה-וזה הוציא אותי משלוותי-יצא איסור חדש-שאסור לעורכות דין בעזה לייצג בבתי המשפט ללא כיסוי ראש מלא מסורתי. העליתי את הנושא לא פעם בפני פעילות קולגות בארגוני זכויות אדם ונשים וקיבלתי בתגובה -שתיקה רועמת. אפילו הן לוחשות לי בהיחבא: "קודם נשים קץ לכיבוש בשטחים אחר כך נטפל במעמד הנשים בשטחים". אתן יודעות מה? לא מסכימה.זו בעיני בגידה. כשממשלת ישראל בזבזה 60 מיליון ש"ח על טקסי יום העצמאות ה=60 למדינת ישראל, התביישתי . במיוחד היה מביך בעיני טקס הדלקת המשואות .אז כפמיניסטית אקטיביסטית קמתי ועשיתי מעשה. מיד ארגנו חבריי ואני על חשבוננו הפרטי טקס הדלקת משואות אלטרנטיבי בכיכר רבין. בין השאר הייתה משואה לכבוד עשרות אלפי הנערות הערביות שנרצחות מאז קום המדינה על-רקע כבוד המשפחה, משואה לכבוד מאות אלפי הילדות שנאנסו ונפגעו מינית מאז קום המדינה אצלנו ואצלם,וכד'...למעט פעילת שמאל אחת-דורית אברמוביץ' ומרים שלר ממרכז הסיוע לנפגעות בת"א- אף פעילה פמיניסטית יהודיה או ערביה לא נאותה לקחת חלק בטענה שהטקס עצמו מסמל את הכיבוש. בהזדמנות נוספת, בכנס הפמיניסטי בנצרת קמה פעילה פלשתינית ואמרה מעל הבמה: "אני לא מוכנה לצעוד בהפגנות למען נשים לצידה של פעילה שבערב חוזרת הבייתה לגהץ את המדים של הבן שלה החייל". דוגמה נוספת: יו"ר הכנסת לשעבר ביקשה מנשים במקהלת הכנסת שלא לשיר יותר בטקסים כי זה מפריע לחרדים משום ש"קול אישה" מזכיר להם קולות של ערווה. ארגנתי מחאה איטלקית מזמרת וקראתי לכל פעילות הפמיניזם להגיע ליציע הכנסת ולשיר ביחד בקול גדול עד שהגזירה תבוטל. אף פעילה לא הגיעה למעט קומץ , הנימוק של פעילות שמאל היה שהן לא נכנסות לכנסת משום שהיא מסמלת בעיניהן את הכיבוש הפטראכלי. דוגמה נוספת: לראשונה בישראל נבחרה בדרום הארץ ראש עיר אישה בערד,רצינו לפרסם ביחד מודעת ברכה פמיניסטית של כל הארגונים-היוזמה נפלה בשל התנגדות פעילות שמאל שטענו כי היא מ "ישראל ביתנו" ולכן לא ראוי לברך אותה. דוגמה נוספת: ד"ר חנה קהת פמיניסטית דתית אשר תרומתה לדור הפמיניסטיות במגזר הממלכתי דתי לא יסולא בפז- פוטרה בבושת פנים דווקא בשל פעילותה הפמיניסטית -כל הניסיונות לאחד כוחות רבים של פעילות זכויות נשים למאבק נגד פיטוריה עלו בתוהו בשל הנימוק שהיא עצמה "מתנחלת" ולכן לא ראוי לעזור לה. אני רוצה להבהיר אחת ולתמיד לכל מי שמנסים להשתיק אותי ולהטיל דופי בזכותי להביע ולהשמיע את דעתי: הגיע זמן הנשים הפלשתיניות, היהודיות, המתנחלות, אמהות השהידים, אמהות החיילים, זמנן של בנות לאחים ואבות רוצחים, נשות הבעלים הנשחטות. הגיע זמן אלפי הילדות הנאנסות יום יום בתוך התא המשפחתי. די לדחות אותן ולעקוף אותנו בתור. כבר אלף שנים מבקשים מאיתנו פעילי "השלום והמלחמה" שאנו הנשים נצטרף למאמץ לאומי כזה או אחר. די כבר נמאס לנשים לחכות. אל תבזבזו את כל ההון והאון על מאבק בודד של קבוצה נרמסת אחת על חשבון קבוצה נרמסת אחרת-הפנו משאבים גם אלינו-אנחנו ממתינות לכך כבר אלפי שנים. לא הגיעה גם עיתנו? רוני. נ.ב. לגבי העובדות בפוסט שלי: 1. יש תופעה של הטרדות ומעשים חמורים מהטרדות מצד מקומים כלפי פעילות.אונס/ניסיון לאונס/מעשה מגונה בכח -באמת יש הבדל? זו הפואנטה? זו התגובה שלכם לפוסט שלי? שהמקרה השני לא היה אונס אלא רק מעשה מגונה בכח ? זה נימוק ההגנה הכי טוב שמצאתם? 2. נכון, הטרדות קיימות בכל מקום-אבל יש משמעות מיוחדת ומכעיסה במצב ספציפי זה. 3. היו בעבר מאות הפגנות שמאל נגד חרדים בבר-אילן, במאה שערים, מצעדי גאווה בירושלים וכד' .מעולם, לא יצא מהמארגנים פלייר עם בקשה לנשים להגיע בלבוש צנוע המכבד את רגשות המקומיים המסורתיים-לדעתי העיתוי של הפלייר הנוכחי (הראשון מסוגו כזכור לי), הוא תגובת המארגנים הגברים לרחש על ההטרדות-הכעס שלי הוא שהמסר מקבלת ההחלטה להנפיק אותו -הוא צורה חדשה של האשמת המוטרדת בכך שהלבוש שלה גורם להטרדה. אני מתנגדת נחרצות לכל רמיזה ישירה או עקיפה כי פגיעה מינית באישה היא תוצאה של הלבוש שלה. כשציינתי בפוסט שלי את המילים "בורקה,חיג'ב וכדומה זו הפרשנות שאני רואה לבקשה תמוהה ומקוממת זו. מה זה בדיוק "לבוש צנוע?" מה זה "קוד הלבוש המקובל"? אני משפטנית ולכן בהעדר הגדרה ברורה אני פונה למקורות משפטים-כמו החלטות משרד המשפטים הפלשתיני בעזה המגדיר היטב מהו לבוש על-פי קוד פלשתיני. 4. לגבי מקרה התקיפה המינית הקשה של פעילת שלום באום סלמונה-היה גם היה, ולא ראיתי שום תגובה או אמירה של מחנה השלום בעניין.בעיני "אי דיבור" הוא אמירה לכל דבר. ואיפה התלונה ? מה קרה איתה? 5. לגבי תופעת הטרדות של פעילות בידי מקומיים בכפרים הפלשתינים-היה גם היה ואין נפקא מנא אם הייתה רק הטרדה מינית 6. לגבי "שתיקה" ואי טיפול מהותי בנושא-עובדה, רק עכשיו הצלחתי להקים את הדוב מרבצו ולגרום להיווצרות דיון פתוח בנושא-אשרי וטוב לי. אחת הבעיות של ה"שמאל" בישראל, שהוא עדיין תקוע בקומוניזם הסובייטי, ועדיין תומך במדיניות של הסתרת מידע, מבלי להבין שה"שמאל" במאה ה 21 אמור לפעול למען זכות האינדיבידואל לחופש ולחופש ידע ומידע. כל הסתרה או השתקה או אי-התייחסות שקופה ופתוחה בצדדים של נושא שמנסים להחביא- דינם ל התפוצץ החוצה עם כל המוגלה. לא יותר בריא לנקז אותה לאט באומץ ובכלים היגייניים ? האינדיבידואל בעידן האינטרנט הוא חסיד של חופש מידע וביטוי-קודם כל ולפני הכול והוא /היא לא יספוג בשקט את הסתרת הדברים. הוא קודם רוצה לדעת והוא מספיק אינטליגנטי להסיק מסקנות בעצמו/בעצמה. 7. ולסיום, לכל המאיימים עלי מאז פרסום הפוסט. עדיין לא קיבלתי העתק כתב התביעה שהבטחתם, מה קורה? בטוח שיש לכם את הכתובת שלי? אם לא אז להלן: עו"ד רוני אלוני סדובניק ת.ד. 11294 תל אביב מיקוד 61112. מצפה לתביעה בכיליון עיניים. וחוצמזה- פעם, מזמן, בשחר נעורי בשומר הצעיר- לא הבטחתם להלחם על זכותי להביע את עמדותיי גם אם הן לא יתאמו את שלכם? לא היה דיבור כזה פעם כשהיינו צעירים ויפי נפש? מה נסגר עם ההבטחות לסבלנות וקבלה של מנעד הקולות?