הסיפור המקראי בדבר עקידת יצחק מעורר כמה תמיהות והפרשנות המסורתית הרווחת - אך מגדילה את התמיהות הללו.
להלן העובדות:
האלוהים דיבר אל אברהם ולא דיבר אל יצחק.
יצחק שאל את אביו - הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה? - שכן, ראה יצחק את האש, את העצים ואת המאכלת שאביו הכין מבעוד מועד, ויש להניח כי כבר ליווה אותו בעבר באירועים של הקרבת קורבנות; את העולה - לא ראה, וסבר, שמא שכח האב את הכנת השה לעולה.
האב עונה: אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי, ולא - כפי שמפרשים אחרים - "אלוהים יראה לו השה, ואם לא - אתה הוא העולה" כפי שכמה מפרשים, כדי להקהות את חדות האירוע ולעדן את הדרמה שהתחוללה.
לפי חז"ל, יצחק היה בן 37 בעת העקידה.
השאלות המתעוררות:
1. הכיצד אדם בן 37 שואל בתמימות: "איה השה לעולה"? ומסתפק בהסבר-לא-הסבר בעניין כה מהותי? ולא, עוד אלא שאותו אדם הוא אבי האומה, שהתחנך למצוות אצל מי אשר התווכח עם האלוהים על אודות מניין הצדיקים בעיר החטאים סדום!
2. אם אכן יצחק הסכים להישחט - האומנם הסתפק לשם כך בדבר אביו, מבלי שה' דיבר אליו וציווהו לעשות זאת?!
3. אם התורה באה ללמדנו כי יצחק היה צדיק תמים והבין כי הוא עולה לעולה ומקדש את השם - מדוע כל הכתרים בעניין העקידה נקשרו לראשו של אברהם? אכן, רבנו בחיי נכנס לעובי קורה זו, ומגיע למסקנה כי במצב המתואר, בו יצחק הולך להישחט בדעה צלולה ומתוך קבלת דברי אביו שקיבל דברים מאת השכינה, דרגתו של האב (אברהם) גדולה מדרגתו של הבן (יצחק), דבר שבמחלוקת, אך מכאן ועד לנתינת מלוא הזכויות במצווה זו לאברהם, תוך הזנחת הנעקד - רבה הדרך.
רובם של מפרשי המסורה מכוונים כי נאמין בכך שיצחק הלך שבי אחרי אביו הנביא, והיה מודע למה שהיה אמור להתרחש ואף עשה זאת בשמחה. פרשנות רווחת זו - הייתה לי קשה ובלתי סבירה בעליל.
ומה אומר על כך הראב"ע, בפירושו לתורה?
הפסוקים מהתורה הם מפרשת וירא ספר בראשית פרק כ"ב, פסוקים א' עד י"ט.
להלן דברי הראב"ע:
- ביום השלישי. שיצא מבאר שבע. יש אומרים איך אמר אברהם ונשובה. ואחרים ענו כי היה בדעתו להביא עצמותיו. ואברהם דחם בדברים, כדי שלא יסורו עד שובו, ושלא ירגיש יצחק ויברח. ורבותינו זיכרונם לברכה אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלושים ושבע שנים. ואם דברי קבלה נקבל, ומדרך סברא אין זה נכון. שהיה ראוי שתהיה צדקת יצחק גלויה, ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו ברצונו לשחיטה. ואין בכתוב מאומה על יצחק. ואחרים אמרו שהיה בן חמש שנים. גם זה לא יתכן, בעבור שנשא עצי העולה. והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים, והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו. והעד שהסתיר הסוד ממנו, ואמר אלוהים יראה לו השה. כי אילו אמר לו אתה העולה, יתכן שיברח.
פירושו של הראב"ע לעקידה פותר את כל הצורך לסבור כי יצחק פעל בניגוד לטבע האדם וליצרו, ואילו לגבי אברהם - הוא הרי שמע את דבר ה'. אין אנו יודעים כיצד שמע אברהם את דבר ה', ואנו לא שומעים, רק ידוע לנו כי אין דין אחד לשומע דבר ה' ולשומע דברי בשר ודם.