ישראל הרשמית צודקת בטיעוניה לפיהם הפלשתינים משכו את עשרת חודשי ההקפאה של הבנייה ביהודה ושומרות מתוך כוונה לדחוק את ישראל לפינה ולאלץ אותה לויתורים נוספים . עתה הפלשתינים מלינים על חידוש הבנייה, מאימים להפסיק כל מגע עם ישראל ולהפעיל את "נשק" הדיפלומטיה כנגד ישראל. ישראל נקלעה שלא בטובתה למצב שבו האמריקנים והאירופים תומכים בפלשתינים ומאידך מגנים את ישראל.
לדאבון הלב, ישראל התנהלה בצורה רשלנית במשך עשרה חודשים . במקום להפוך את סירובם של הפלשתינים לנהל מו"מ ענייני לעיקר הפעילות הדיפלומטית , ישראל המתינה בסבלנות שהזמן יעבור : או שהכלב ימות או שהפריץ ימות . מתברר שלא כמו באגדות , המציאות יותר מורכבת.
מנהיגי הפלשתינים (למען האמת , זו קביעה בעייתית!) מצהירים בכל פורום הנפתח בפניהם שהסכם עם ישראל ניתן להשיג תוך פרק זמן קצר ביותר , אפילו שבועות מועטים . מדוע ישראל לא תעמיד את הרשות הפלשתינית במבחן אמיתי ותציע את הנוסחה הבאה: ישראל מוכנה להקפיא את הבנייה לחודשיים נוספים בתנאי ברור שתוך חודשיים אלה מגיעים להסדר על גבולות המדינה הפלשתינית. המו"מ יתנהל בין ישראל לבין אבו מאזן ואנשיו בלבד , ללא התערבות של גורמים חיצוניים , אמריקנים , אירופים או ערביים , משמע מו"מ ישיר כפי שמר נתניהו חזר ואמר פעמים אין ספור. אם יושג הסדר בין הצדדים כי אז ההקפאה הייתה כדאית. אם לא, ישראל תהיה רשאית לבנות כראות עיניה.
למען לא יהיה לחצים, חייבים האמריקנים והאירופים לערוב לישראל שלא תהיינה כל דרישות נוספות של הקפאה אם הצדדים לא יגיעו להסדר לגבי הגבולות . לכאורה , שני הצדדים יכולים למשוך זמן, אך בפועל יש להם התחייבות חד - משמעית לסיים א המו"מ. התמריצים שהאמריקנים והאירופים יכולים להציע בתמורה לעמידה בהתחייבות יכולים גם הם לסייע לשלב הבא של המו"מ , הוא שלב סידורי הביטחון, מים וכד'.
כיום אין לשני הצדדים אינטרס ממשי להגיע להסדרים . ממשלת ישראל תוכל להמשיך במדיניותה ביחס לשטחים כפי שנהגה עד היום . גם אבו מאזן יוכל להמשיך להיות המהפכן המתמיד, לשמור על מעמדו ומעמדם של אנשיו עד שחמאס יצליח לבצע פוטש גם ביהודה ושומרון. הסטטוס קוו אנטה נוח למדי לשני הצדדים. אלא שיש אליה וקוץ בה: סטטוס קוו אנטה הוא מצב וירטואלי לחלוטין המרע לשני הצדדים גם יחד.
אי - הגעה להסדר כלשהו טומנת בחובה בעיות קשות ביותר . מבחינתה של ישראל , הצרה הצרורה היא אירן. חשיבה רציונאלית לחלוטין תביא למסקנה שארה"ב, אירופה ומדינות ערב המאוימות על-ידי אירן לא תוכלנה או לא תרצנה לנקוט בצעדים משמעותיים כלפי אירן כל עוד אין ודאות שהבעיה הפלשתינית לא תיפתר. ככל שחולף הזמן, אירן מתקדמת לקראת תוכניתה הזדונית ומאידך, אין כל תזוזה ממשית למניעתה. בין אם האמריקנים צודקים או לאו , זו המציאות לשנתיים הבאות, לפחות.
החזית הצפונית בעייתית יותר מאשר הבעיה הפלשתינית. סוריה וחיזבאללה מהוות איום ממשי יותר על ישראל מאשר הפלשתינים . אירן מדרבנת את אסד ונסראללה לא להגיע לשום הסדר עם ישראל אלא להפך . גם האמריקנים אינם משקיעים מאמצים ראויים לציון בכיוון הסורי וזו טעות גדולה מאוד . במצב הזה, אסור לישראל להצטייר כמי שאיננה מוכנה למו"מ, לפחות בחזית הפלשתינית.
ועוד סכנה ממשית לישראל: לא מן הנמנע שהפלשתינים יעשו את מה שהם מצהירים מזמן - פנייה לאו"ם כדי להכריז על מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים וגבולותיה, גבולות 67'. לבטח ישנם כאלה הסבורים שמהלך זה איננו אפשרי. כיום , הפתרון הזה נראה אולי הזוי אך לא מן הנמנע שהפלשתינים ינקטו בו כדי להוציא, מבחינתם, את ה"עגלה מן הבוץ" העמוק. ניתן לשער שמהלך מסוג זה יכניס את כולם לתזזית שבסופה מי יישורינו. מוטב , אם כן , לנסות וליזום מהלכים מדיניים אמיצים כדי שלא נופתע. ישראל חייבת את האמריקנים יותר ממה שניתן לשער. כל אותם רברבנים הצועקים שניתן להשתחרר מחיבוק הדוב האמריקני אינם יודעים על מה הם מדברים. ללא קשר או עם קשר למסמכים הקשורים למלחמת יום הכיפורים שפורסמו בימים אלה, ניתן לומר שרק ראשי המדינה יודעים עד כמה התלות שלנו בארה"ב גדולה וחיונית. אין לנו שום משענת מדינית או צבאית אחרת זולת ארה"ב. לכן מוטב להנמיך את הקולות שמע לא יצרמו לאוזן אמריקנית.
להקפאה נוספת של חודשיים, ללא שום ערובה להישגים משמעותיים, אין להסכים. להקפאה למשך 60 ימים שבהם ניתן להגיע להסדרים, למשל הסדר על הגבולות, אין שום מניעה. המחיר איננו כה גבוה. שווה להעמיד את הפלשתינים במבחן זה.
