לאחרונה ציינה התנועה הקיבוצית מאה שנה להיווסדה. המועד נקבע לשנה זו על-פי שנת ייסודה של דגניה א', המכונה גם 'אם הקבוצות והקיבוצים', ושם גם התקיים השבוע המופע המרכזי לציון התאריך. סיפורה של הקבוצה שייסדה את דגניה מתחיל בהתארגנות של ארבעה צעירים מאוקראינה, בוגרי תנועה בשם 'התחיה'. לאחר שהקימו קומונה ועלו לארץ נדדו הצעירים ממקום למקום והגדילו את קבוצתם בהדרגה, עד שבסתיו 1910 לקחו על עצמם את עיבוד שדות הכפר אום-ג'וני שליד נהר הירדן. לאחר כשנה עוברַת שם המקום לדגניה. בהדרגה עוצבו הדפוסים העיקריים של הקבוצה שהפכו לסמלי הקיבוץ: הוקמו חדר אוכל משותף ומחסן בגדים, נקבע סידור עבודה והתקיימו אספות כלליות. לאחר שהבינו שלא יוכלו לעבד את כל שטח האדמה שהוקצה להם ללא עזרה מבחוץ, החזירו חברי דגניה שני שליש מאדמותיהם לתנועה הציונית. על שטח זה הוקמה בשנת 1920 דגניה ב'. עד 1921 היו החברים בדגניה א' שכירים של התנועה הציונית. רק אז נמסר להם המשק והם הפכו לישות עצמאית. במאורעות שפרצו ב-1936 שימשה דגניה בסיס צבאי לפלוגות השדה וערב הקמת המדינה שימשה בסיס של הפלמ"ח. במלחמת העצמאות עצמה הצליחו מגִני הקיבוץ לבלום את צבא סוריה שפלש לעמק הירדן. כיום חיים בדגניה א' כ-500 איש. הכנסותיו העיקריות של הקיבוץ מגיעות ממפעל ליהלומי תעשיה. בריכות הדגים שביססו בעבר את כלכלת הקיבוץ כבר אינן קיימות. תהליך ההפרטה שעבר על מרבית הקיבוצים לא פסח גם על אם הקבוצות. לפני כארבע שנים הסתיים פרק משמעותי בהיסטוריה של דגניה א', כאשר לאחר ויכוחים סוערים התקיימה הצבעה ובה הוחלט ברוב של 85 אחוז להחליף את השיטה השיתופית בשיטה דיפרנציאלית. התושב המפורסם ביותר שחי בדגניה א' היה א"ד גורדון, מורה הדרך של אנשי העלייה השנייה שהתגורר בקיבוץ בשנותיו האחרונות, נפטר בו ונקבר בו. לזכרו הוקם בקיבוץ מוזיאון לטבע, לחקלאות ולתולדות האזור. בסוף שנות ה-20 ביקר בדגניה אלברט איינשטיין, וש"י עגנון וחיים נחמן ביאליק נהגו לבלות בקיבוץ בחופשותיהם.