אם הייתה בו טיפה של הגינות ציבורית ולו קמצוץ של בושה, היה קם שר הפנים
אלי ישי ומוקיע מעל כל במה את החשדות הכבדות המיוחסות ליד ימינו ומנכ"ל משרדו גבי מימון, בחשד לקבלת דבר במרמה ו
הלבנת הון. למעלה מזאת, על שר הפנים מוטלת החובה להשעות לאלתר את גבי מימון מתפקידו עד גמר החקירה והבירור המשפטי בעניינו. זאת לפחות הייתה הדרישה של כולם מ
אהוד אולמרט, אז מדוע לנהוג איפה ואיפה כשזה מגיע לשס דווקא.
מדוע קולו המגומגם אך החד-משמעי של
הרב עובדיה לא נשמע, מדוע הוא לא דרש שינקו באחת את הכתם החדש שדבק בדש חולצתה הלבנה של שס?
ישי בחר לחזק דווקא את הנחקר והחשוד, ולא בכדי - בשס כנראה השכילו להבין, אחרי כל השנים האלו שאין כבר טעם ממשי להלחם בעשבים השוטים במפלגה, אותם עשבים שוטים הם פשוט הרוב. הרי גבי מימון הוא לא הראשון ולא האחרון בשרשרת הגנבים - קדם לו שר פנים אחר,
אריה דרעי, ו
שלמה בניזרי,
יאיר פרץ, כולם ח"כים של שס, כולם מורשעים בגין קבלת דבר במרמה. מסופקני אם יש עוד מפלגה בארץ עם כזאת כמות של מורשעים, ועוד כולם חובשי כיפה, "יראי שמיים". שס לא נותנת את הדין לא לבוחרים שלה ולא לאזרחי המדינה, היא אפילו לא עוצרת לנקות אורוות, להפיק לקחים, הכל גלוי ולאף אחד פשוט אין בושה.
יש לתהות גם נוכח שתיקת התקשורת והאופוזיציה. מדוע הרברבנים האלה, שבדרך כלל יש להם דעה על כולם ועל הכל, הניחו בצד את חרב הצדק המפורסמת שלהם. גם אם נמאס להם להלחם בתחנת הרוח שקוראים לה שס, לכולם יש חובה להוקיע ולרדוף את אלה השולחים ידם בשמנת הציבורית, ולא להניח לפרשה הזאת לעבור כהרף עין. יש לדרוש את השעייתו המיידית של מנכ"ל משרד הפנים ולחזק את ידי העם ולא את ידיו האזוקות של החשוד.
בהעדר תגובה ציבורית מה הפלא ששס נוהגת כשס.
זכרון מעומעם
ראיתי אמש את סרטו של דני ענבר, איפה היית שרבין נרצח. אני הייתי תלמיד כיתה ז', המום מהפגיעה האנושה ביסודות הדמוקרטיה של מדינת ישראל.
עד היום מהדהדים באוזניי דבריו של יו"ר הכנסת דאז, שבח וייס, שאמר שאם היה דבר שהפריד את ישראל מאומות ומדינות אחרות, הרי שאחרי הרצח אין יותר משהו שבאמת מייחד אותנו ממדינות אחרות. אנחנו לא אור לגויים אנחנו כגויים.
15 שנה לרצח ונדמה כי יש כאלה המבקשים להצניע את חלקם ברצח, לטשטש עקבות, לטשטש את הרצח להגיד "הוא לא היה". היו דעותיו של
יצחק רבין אשר היו, דבר לא הצדיק את כדורי המפגע. אומה דמוקרטית מחליפה הנהגה בבחירות ישירות. עובדה, ישראל החליפה שישה ראשי ממשלה ב-15 שנה. שישה ראשי ממשלה!
אולי אנחנו, אזרחי המדינה הזאת, לא באמת יכולים לקבל את המנהיג שאנחנו בוחרים וללכת אחריו. אולי הבעיה היא שלנו ואצלנו, שאנחנו מחפשים דמות של רועה שלעולם לא נמצא, ועד אז נמשיך להחליף ראשי ממשלה כמו גרביים. ראשי ממשלה קטנוניים שמחפשים בכל דרך להאחז בהגה, אחוזי דיבוק בלרצות לרצות ולשרוד. מדיניות ואסטרטגיה פינו את מקומם לפופוליזם זול, וחבל. כל כך חבל.
ראיתי את הסרט של דני ענבר והיו חלקים בי שהתביישו על הדעות הימניות שלי.
נדמה, שמאז מנחם בגין, מדיניות הימין מושתת פחות על אידיאולוגיה ויותר על בורות, כוחניות, ועקשנות שרואה לטווח קצר בלבד. זה לא ישנה את הדעות שלי, אבל זה בהחלט משנה את דרך ההסתכלות על ההנהגה ועל החברים במחנה הלאומי שרואים לנגד עיניהם רק את עצמם, ולא את המדינה.
