אני אוהב לשמוע את גלגל"צ, כאשר אני לא שומע את קול המוזיקה. יש שם מוזיקה מקפיצה, אדרנלין והורמונים של נעורים; יש שם את פרופ' הרסגור, שלושים שניות על,
רזי ברקאי. ואולי עוד משהו.
בין תחנות הרדיו, העתירות ברברת ורוויות הפרסומות גלי צה"ל הייתה חפה מזה. אבל זה היה בעבר הלא קרוב. בשנים האחרונות, לאט לאט ובאין רואה, בהתגנבות יחידים, החל סחף מקומם בתחנה הממומנת בכספנו. מהודעות צבאיות בעבר, היא עברה לחסויות, כינוי ממכבסת המילים, שפירושן כסף. בשנה האחרונה, אוזניי עדות ליותר ויותר פרסומות אשכּרה. באצטלה שמדובר בשירות לחיילים, וללא בושה משודרות הודעות של מכללות, קורסים, פסיכומטרי, משרד התחבורה ועדיין לא פרסומות למכוניות או משקאות. בעצם, למה לא לטמפונים, כשירות לח"ן?
גלגל"צ התגלצ'ה - וממשיכה כי היא פרה קדושה (איך אומר שרון גל באתר של ערוץ 2: "גל"ץ נמצאת כאן כדי להישאר").
פעם (כשהמפקד היה יצחק לבני, כמדומני) התחנה הייתה אכסניה לאיכות כמו שיחותיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, בשיתוף האוניברסיטה המשודרת, על פרשת שבוע, ש"לאחר ניכוי דברי פתיחה נותרו לי כ-12-13 דקות לשיחה" (כפי שכתב ב"שיחות על פרשת השבוע", אקדמון, 1988).
אבל את ליבוביץ, החליפה חבורת להגנים ("המילה האחרונה", היא רק דוגמה) מברברים מהשטח, שחלקם עילגי שפה, המתהדרים בסלנג עכשווי ואפרת גוש ש...אה, אה, אה, נותנת לכל אחד אהבה. כאילו מה, חבל"ז.
במה הם טובים? בתזמון הפקקים, דבר חסר תוחלת בארצנו הצפופה. אבל הריטואל הזה, הממומן על-ידי חברה סלולארית (עובדה המוזכרת מאות פעמים ביום) - הפך להיות מגוחך, מיותר ולא אתי (ראו דוח מבקר המדינה מ-2007. ואף הוא לא יכול למערכת הצבאית). והכול בכיף, בסבבה. אחללה של תחנה הממומנת בכספי הציבור.
זוהי התחנה, שהפכה לבית הספר הגדול בישראל (שוב בכספנו) לג'ובניקים ומקושרים (שרבים מהם התקבלו בפרוטקציה) שהפכו לדוברים, עיתונאים, כתבים, יחצ"נים, פרסומאים וסלבס. עורכים, שדרים וקריינים, שלא ראו טנק מבפנים ובוודאי לא סחבו אלונקה בחייהם - מקבלים מסלול ישיר ואוטוסטראדה לערוץ 2 ולמונית הכסף. אברי, וארז, עידו רוזנבלום, גיא פינס ועוד - טלנטי המדיה הנמוכה מבית היוצר של גל"צ, הם מדגם מייצג.
עדת בני תשחורת במדים, חבורה מצומצמת (לעיתים גם מצומצמת אופקים תרבותיים), מחליטה אלו שירים יושמעו ובכך קובעת נורמות וטעמים ומשפיעה על דפוסי צריכה, רכישת דיסקים וקניית כרטיסים להופעות.
אם פרת תקציב הביטחון עושה "מו" ואף אחד לא מתפעל (מה עם ועדת ברודט?), כי יש פצצה גרעינית וכן, הייתה גם שואה - הרי גלגל"צ ממשיכים להתגלגל ועושים הרבה רעש ומהומה על לא מאומה. קש וגבבה היא מציעה ואנחנו אוכלים אותה בכיף ומצטרפים לחגיגה. יש בתחנה בורות לרוב, שטחיות והשחתת שפה. ועל כך אמרה ד"ר יעל שטרנהל, ששירתה שם בעבר הרחוק: "לא בטוחה שכתב בן 18 מתאים לכסות אירועים כמו פיגועים או רצח רבין".
והשיא - עכשיו בפסטיבל ה-60 המתוקשרות - אירוע "היסטורי-צבאי", יעני. מגוחך, פתטי.
כבר מזמן היה צריך לסגור אותה (רפול ניסה ואת הכסף אפשר היה להעביר ל"נערי רפול", אבל הוא חטף ונמנע). בוודאי כיום, אין מקום למדית-פופ צבאית. אה, כן. אולי תהיה מלחמה ובלי גל"ץ אי-אפשר להתגונן מול האיומים הקיומיים עלינו.
ובאותה הזדמנות, לסגור גם את "במחנה".
גלי צה"ל - כל הזמן נתנו לך. עכשיו - זמנך עבר.
גילוי נאות: הכותב לא שירת בגלי צה"ל (כי היה בצנחנים) ואינו קשור כלל למדיה.
הערה אישית:
בתקופת המילואים שלי שרתתי שנים אחדות בגל"צ. אהבתי את התחנה וחשבתי שהיא חיונית כמשקל נגד לקול ישראל הממלכתי וחסר התחרות.
כיום יש רשתות רדיו מקומיות, אזוריות, מגזריות, ופרטיות. מה צורך יש בתחנה צבאית "מתחרה"?
בזמן מלחמה עומדים אולפני קול ישראל לרשות הצבא, אם צריך. ובימי שלום, אפשר להקדיש לגלי צה"ל שעה או שעתיים ביום בקול ישראל, כמו שהטלוויזיה הלימודית מוצאת אכסניה בערוצים 1 ו-2.
